(ל) בצונן. פ' ביבש. משא''כ בצונן לח ועל ידי שרייה חושש הרב לעיל בס''ה להחמיר ולדוך בתוכו אף שאינו ב''י אם הוא דבר חריף אסור כמבואר בי''ד סי' צ''ו כן הסכמת האחרונים. ומכל מקום אם נידך ק''פ במדוכה שלנו שרוב תשמישן בתבלין ובשמים וכה''ג דליכא רק חשש לטעם משהו ונתבטל ק''פ אפילו בכלי ב''י יש להתיר ח''י ומ''א מחמי' אם נידוך בו ע''ש:

(לא) בצונן. אף שהוא ב''י כיון דבוסר לא מיקרי דבר חריף להפליט בצונן. וט''ז ומ''א דעתם לאיסו' דהוי דבר חריף ע''ש: (לב) נקי. נ''ל דקאי אתרוייהו דאפילו ק''פ אסור אם היה מלוכלך דאפילו את''ל דלא הוי ד''ח מ''מ ע''י דוחקא נכנס בתוכו קצת וא''א להדיחם. מ''א: (לג) הפסח. משמע דק''פ שרי על ידי הדחה וצ''ל דזהו דוקא בדבר הנעשה בידי עכו''ם דמהרי''ל קאי על דגים שחותכין העכו''ם אבל אם נעשה באקראי שחתך בסכין חמץ דבר שאינו חריף סגי בהדחה או בגרידה כמ''ש בי''ד סימן צ''ו. מ''א ועח''י: (לד) נתערב. אפי' בפחות מס'. מ''א: (לה) לחוש. היינו אם הדיחו הדבר ההוא תחלה קודם שנתערב. מ''א ע''ש:

(לו) חדשה. אבל בסכין ישן אפי' הוא נקי ואינו ב''י אסור כיון שהוא ד''ח ודוקא שנחתכו קודם שנתנו אותם לכבוש שאז הם עדיין בחריפתן או אפילו לאחר שנכבשו ונתחמצו דאז ג''כ מיקרי דבר חריף משא''כ בנחתכו לאחר שנתנו עליו מים קוד' גמר כבישתן דאז לא מקרי ד''ח דמים מבטל חריפתן: (לז) ב''י. אע''ג דבדבר חריף אוסר אפילו אינו ב''י הכא כיון שנותנין בהם מים בטל חורפייהו טור. ואם הוא ב''י אסור' דכבוש כמבושל. אבל מותר לקיימן ואינו אוסר תערובתן כמבואר בסעיף ה' בדברים המתבשלין בכליהם ע''ש עמ''א וח''י: