ההלכה היומית
יום שישי חוקת ד' תמוז תשפ"ג
סימן תמ"ז
סעיף ט'

יָבֵשׁ בְּיָבֵשׁ, אַף עַל גַּב דְּבִשְׁאָר אִסוּרִים חַד בִּתְרֵי בָּטִיל, חָמֵץ בְּמַצָּה אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף (לח) לֹא בָּטִיל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּחָמֵץ שָׁוֶה לִשְׁאָר אִסוּרִין (לט) בָּזֶה.

באר היטב

(לח) לא בטיל. כיון דלח איסורו במשהו גם ביבש החמירו. וא''כ בע''פ בטל יבש ביבש ברוב כשאר איסורים ומ''מ צריך לאכול כולם ק''פ עיין סעיף ד' בהג''ה. וכל זה בפרוסה אבל ככר חמץ שנתערב במצה לא בטיל לכ''ע דהוי דבר שבמנין כמ''ש בי''ד סימן ק''י. ומצה שנתכפלה או שהיה בה חטה מצד אחד וחתכו הכפל או מקום החטה ונתערב אח''כ באחרות אינה דבר שבמנין דאסורה מחמת הבלוע. וכלי חמץ שנתערב בכלי פסח אין להקל לבטלם ברוב כיון דגם בשאר איסורים י''א דאינו בטל מטעם דישל''מ בהגעלה עמ''א וח''י ובת' עה''ג סי' צ''ט: (לט) בזה. והסכמת האחרונים כדעה ראשונה דיבש ביבש לא בטיל בפסח. ואין חילוק בין מין במינו למין בשאינו מינו. וע''ל סעיף קטן ג' אי מותר למכור לעכו''ם חוץ מדמי איסו' שבו. ואם נאכל אחד מהם שרי עיין סי' תס''ז ס''ק ד' במ''א ובט''ז. כתב א''ז דחתיכה שנאסר במשהו בטיל חד בתרי אפילו תוך הפסח ע''ש וצ''ע. ח''י:

סימן תמ"ז
סעיף י'

נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם, מֻתָּר גַּם בְּפֶסַח. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין, וְכֵן נוֹהֲגִין בְּאֵלּוּ הַמְּדִינוֹת. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִנְהָג לְהַחְמִיר, אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ וְנוֹתֵן טַעַם לִפְגָם (מ) אָסוּר (ת''ה סִימָן קכ''ח).

באר היטב

(מ) אסו'. וכתב ע''ת ומ''א והיכא דאיכא שלשתן יחדיו ריח ונטל''פ ומשהו יש להקל. ואי נפסד כ''כ עד שיהא כעפרא אין בה איסור כלל. ב''י ועח''י:

סימן תמ"ז
סעיף י"א

בֵּין חָמֵץ (מא) שֶׁנִּתְעָרֵב קֹדֶם פֶּסַח וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, בֵּין שֶׁנִּתְעָרֵב (מב) בְּפֶסַח וְעָבַר עָלָיו כָּל הַפֶּסַח, בֵּין שֶׁעָבַר הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ וְנִתְעָרֵב לְאַחַר הַפֶּסַח, בָּטֵל (מג) בְּשִׁשִּׁים. וּבְפָחוֹת מִשִּׁשִּׁים סַגֵּי לֵיהּ בְּהַשְׁלָכַת הֲנָאַת הָאִסּוּר לְיַם (מד) הַמֶּלַח (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א).

באר היטב

(מא) שנתערב. הכלל בזה דהתערובות שהוא בענין שאין בו איסור דאורייתא דהיינו בענין שלא היה עובר בב''י וב''י כמש''ל ר''ס תמ''ב אע''פ שיש בו איסור דרבנן בתוך הפסח מ''מ מותר לערבו ק''פ כדי להשהותו ולא מיקרי מבטל איסור לכתחלה כמש''ל ס''ק י''ג (ומה''ט קרי לחמץ דבר שיל''מ) מה שאין כן בערבו במזיד לאחר פסח וכ''ש תוך הפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה דאסור אפילו באיסור דרבנן כמבואר בי''ד סי' צ''ט: (מב) בפסח. פי' נתערב בשוגג בפסח בס' ועבר ושהה אפילו במזיד שרי דהא לא עבר מן התורה בב''י ומותר לאחר הפסח בזה אפי' באכילה: (מג) בס'. זהו דעת הטור. אבל כל הפוסקים כתבו דלא בעינן ס' לכן נ''ל דהמיקל לא הפסיד אפילו פחות מס' רק שנתערב ברוב מותר אפילו באכילה אחרונים וע' בספר אה''ע שמישב דעת הטור להלכה ע''ש באריכות בס' מ''א ד' פרופס. ואם האיסור הוא דבר המעמיד וכה''ג ע''ל סי' תמ''ב ס''ק י''א שמרי שכר שעבר עליהם הפסח וחימץ בהם עיסה אסו' ר''מ מלובלין סי' קכ''א. (וע' י''ד סימן קכ''ג סעיף ט''ו בש''ך שם) כתב א''ז זקיני הגאון ז''ל פסק בחמאה ששרה בה פת או קמח ועבר ושהה תוך הפסח יוליך הנאת הפת או הקמח לים או לנהר וימכור החמאה לעכו''ם וכ' הח''י בסי' תמ''ב דמיירי שנתערב מים עם החמאה דאל''כ הוי מי פירות ואינו מחמיץ ע''ש. וכן פסק במצה כפולה שנמצאת אחר הפסח דישליך הכפל וגם הנאת הבליעה מאיסור בפרוטה והשאר ימכור לעכו''ם אבל אם היה ששים במצה נגד הכפל ישליך הכפל לים והשאר מותר אף באכילה וה''ה בחטה הנמצאת במצה אפויה אבל בנפוחה אסורה לעולם כולה בהנאה והח''י בס' תס''א מיקל אחר הפסח ע''ש: (מד) המלח. ומותר אף באכילה בנתערב לאחר פסח משא''כ בנתערב קודם פסח בפחות מששים דאסור עמ''א וע''ל סי' תמ''ב סעיף קטן א':

יום שישי חוקת ד' תמוז תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן