(מה) נוקשה. שהרי לא עבר על ב''י מן התורה. ואם נתערב תוך הפסח ע''ל ס''ק ח': (מו) בהנאה. אבל באכילה אסו' אם הוא בעיניה ח''י ומ''א כ' דאפי' באכילה שרי והא דנקט בהנאה משום דחמץ נוקשה לא חזיא לאכילה ע''ש. כ' מהרי''ל שאין להדליק בשמנים העשוין מקטניות מטעם חמץ ושל''ה כ' ה''ה בנרות של שומן לראות בקדרות מאחר שלא נזהרין מכלי חמץ כשעשו הנרות אלא יקחו הנר של שעוה או של שמן עסי' תנ''ג ס''ח ועשו''ת ש''א ס''ה ועיין ח''י סימן זה ס''ק כ''ז:

(א) עכו''ם. נ''ל דמי שיש לו שותפות עם העכו''ם בחמץ ועבר עליו פסח אף דחציה שהוא של ישראל נאסר בהנאה מ''מ כשחולק אחר פסח עם העכו''ם חלקו של עכו''ם (הואיל ואחר פסח אינו אלא מדרבנן אמרינן יש ברירה) מותר בהנאה. ובאכילה צריך עיון ח''י ע''ש: גר שמת והניח חמץ ועבר עליו פסח כל הקודם אחר הפסח וזכה בה (דכשמת נעשה הפקר ואין מי שזכה בו לעבור עליו) מותרת לו. ח''י ע''ש:

(ב) עכו''ם. כתב בה''י בי''ד סי' קל''ב נשאלתי על ישראל אחד שהיה לו ק''פ ברחיים של עכו''ם דגן לטחון ונתעכב הדגן ברחיים עד חול המועד של פסח וכאשר הגיע יום ז' של פסח הלך העכו''ם וטחן הדגן של ישראל ועשה מן הקמח לחם ואפה את הפת והביא את הפת לישראל תיכף אחר הפסח והשבתי שמותר ליקח הדמים בעד הפת ההוא מן העכו''ם והעכו''ם ההוא יאכלנו או ימכרנו לעכו''ם ע''ש וכן הסכים הח''י וכתב דבסי' תמ''ט כתבתי דספק חמץ שעבר עליו פסח יש להתיר אף באכילה וא''כ ה''ה הכא דהוי ספק עכ''פ שמא החליף העכו''ם. ולטעם זה אפשר ג''כ להקל אם גזל עכו''ם חמץ ישראל ועבר עליו פסח וצ''ע. ובתשובת חינוך בית יהודה סי' י''א הביא גם כן מעשה כיוצא בזה שטחן בעל הרחיים התבואה של ישראל בפסח ואחר הפסח הביא הקמח ואמר שלתת הדגן קודם הטחינה ומסיק שם דמותר אפילו באכילה מטעם דקי''ל חמץ שעבר עליו הפסח אינו אלא מדרבנן אפילו כשהוא ודאי חמץ אבל כשהוא ספק חמץ קי''ל ספיקא דרבנן לקולא וכאן יש ס''ס המתהפך חדא שמא לא לתתו ואת''ל דלתתו עדיין יש ספק אם לתתו כל כך עד שנתחמץ ואת''ל שנתחמץ יש ספק שמא לתתו וטחנו אחר הפסח ע''ש ועח''י אם לתתו גוים המשרתים בטחנן של ישראל ביום טוב אחרון של פסח כדי שיהיו מוכנים במי''ט לטחון מותר לערבם עם החטים אחרים ולטחון הכל ומוכרו לישראל. מהריק''ש בשם הרדב''ז וע' בפר''ח: (ג) דורון. אם עכו''ם נתן או מכר לישראל חטים וקיבלם הישראל ממנו ואחר פסח נודע לו שהיה בתוכו חמץ החמץ מותר לאחר הפסח כדין חמצו של עכו''ם וצ''ע. ח''י: (ד) אחרון. לרבותא נקיט יום טוב אחרון. (דבשאר ימים עובר עליו מדאורייתא) ואם הוא ביום טוב אחרון אז אין צריך לא כפיית כלי ולא מחיצת יו''ד כי לא חששו שמא יבא לאכול ממנו בזמן מועט אבל אם הוא תוך פסח צריך כפיית כלי או מחיצת יו''ד כמ''ש לעיל סי' ת''מ. ונראה דהוא הדין אם שכח עכו''ם חמצו אצל ישראל גם כן דינו כמו בדורון דהכא. ח''י: (ה) יקבלנו. ואם עבר וקבלה אסור אף בהנאה אחר פסח. אע''ג דיו''ט אחרון דרבנן ומדאורייתא לא קעבר על בל יראה ובל ימצא אפילו הכי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ושלא לזלזל ביום טוב שני וצ''ע. ח''י: (ו) שיאמר. ואז אפי' הניחה העכו''ם בבית ישראל בי''ט ראשון שרי ומ''מ אם לא אמר הכי שרי מדינא אפי' היה בחצרו המשתמרת אינו קונה לו בע''כ דאיסורא לא ניחא ליה דליקני. ואי גלי דעתא דניחא ליה שייך ביה זכייה (עיין תמ''ו ס''ג). ונ''ל דכל זה בדורון וכה''ג שאין באחריות ישראל אבל אם העכו''ם מביא לבית ישראל למכור או להפקידו אצלו אז צריך הישראל לומר בפי' שאינו רוצה לקבלו כדי שלא יתחייב באחריותו דהא אפי' אם אינו חייב באחריותו בדין אלא שיודע שעכו''ם אלם ויכופו לשלם ג''כ אסור. כמש''ל סי' ת''מ. ח''י: