אָסוּר לְהַאֲכִיל חֲמֵצוֹ (טז) בְּפֶסַח אֲפִלּוּ לְבֶהֱמַת אֲחֵרִים אוֹ שֶׁל הֶפְקֵר.

אָסוּר לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְעַכּוּ''ם לְהַאֲכִילָהּ בִּימֵי הַפֶּסַח, אִם הוּא (יז) יוֹדֵעַ שֶׁמַּאֲכִיל אוֹתָהּ פְּסֹלֶת שְׂעוֹרִים שֶׁהוּא חָמֵץ.

חֲנוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְלַאי פֵּרוּשׁ הַסְּחוֹרָה וּכְלֵי הַחֲנוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַפּוֹעֲלִים הַנִּכְנָסִים לְשָׁם אֵינָם יְהוּדִים, חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא שָׁם אַחַר הַפֶּסַח (א) אָסוּר בַּהֲנָאָה. חֲנוּת שֶׁל אֵינוֹ יְהוּדִי וּמְלַאי שֶׁל אֵינוֹ יְהוּדִי וּפוֹעֲלִים הַנִּכְנָסִים לְשָׁם יִשְׂרָאֵל, חָמֵץ שֶׁנִּמְצָא שָׁם מֻתָּר אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה; כָּךְ הִיא גִּרְסַת רַשִׁ''י וְרַבֵּנוּ הַאי, אֲבָל רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל גּוֹרֵס (ב) בְּהֶפֶךְ.