יִשְׂרָאֵל (א) שֶׁלָּוָה כִּכָּר מֵחֲבֵרוֹ קֹדֶם הַפֶּסַח צָרִיךְ לְפָרְעוֹ אַחַר הַפֶּסַח וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם גֶּזֶל אִם אֵינוֹ פּוֹרְעוֹ.
יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּקַבֵּל מֵאֵינוֹ יְהוּדִי בְּרִבִּית כִּכָּרוֹת בְּכָל שָׁבוּעַ, (ב) יֹאמַר לוֹ קֹדֶם פֶּסַח שֶׁיִּתֵּן לוֹ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁל פֶּסַח קֶמַח אוֹ מָעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר הַפֶּסַח נוֹתֵן לוֹ כִּכְּרוֹת חָמֵץ, חֲלִיפֵי הַקֶּמַח וְהַמָּעוֹת הֵן וְשָׁרֵי.
באר היטב
(ב) יאמר לו. ובדיעבד אפי' לא א''ל והביא לו אחר פסח שרי שהרי לא זכה בו הישראל בפסח ב''ח מ''א. וכ' הח''י דלכתחלה טוב להתנות כן ואם התנה כן אף אם נותן לו העכו''ם אח''כ חמצו שעבר עליו פסח ג''כ שרי ואם לא התנה עמו כן אם העכו''ם נותן לו אח''כ קמח או מעות או חמץ שנעשה אחר פסח שרי. וכן הדין בלקח חק הכומרים שנותנים להם לחם קצוב בכל שבוע עיין ט''ז (דחוכך להחמיר וצריך לתנאי וסיים בשלא התנו תחלה יבטל המקח ויתנה עסי' רמ''ה לעיל) ואין להחמיר בדינים אלו כי בלא''ה אין ישראל קונה בלא משיכה לרוב. פוסקים ח''י:
יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ יְהוּדִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּנּוּר בְּשֻׁתָּפוּת, אוֹמֵר לְאֵינוֹ יְהוּדִי קֹדֶם הַפֶּסַח: טֹל אַתָּה שֶׁל פֶּסַח וַאֲנִי אֶטֹּל (ג) אַחַר כָּךְ.
באר היטב
(ג) אח''כ. והסכמת האחרונים דיש לנהוג שימכור להעכו''ם התנור בפסח ויטול הדמים שמגיע על חלקו ק''פ ע''ש. ומ''מ בשב' שבתוך פסח לא מהני במה שאומר טול אתה כמו בשאר שבתות השנה כמ''ש סי' רמ''ה אא''כ התנו בתחיל' השותפות ע''ש. וכתב מ''א ובד' ימים שהם י''ט עכ''פ אסור לומר לו טול ע''ש והח''י חולק עליו ע''ש:
באר היטב
(א) שלוה. וכ' כנה''ג שיש מקומות שנהגו איסור לכתחילה ללות לפני פסח ולפרוע אחר הפסח ועסי' תמ''ח ס''ק י''א מש''ש: