(ד) לקבל. כיון שהתנור של ישראל ול''ד לס''ג דהתם הוא התנור של שותפים ועט''ז סק''ג ועיין בשכנה''ג: (ה) ליהנות. דחמץ אינו תופס דמיו כמ''ש ס''ס תמ''ג אבל אם קיבל הככרות אסור ליהנות מהם דזכה בהם בפסח בשכר תנורו כיון שדרכו לעולם לתת ככרות וא''כ ה''ל חמץ ש''י שעבר עליו פסח. מ''א:

(ו) מצה. הט''ז מקשה על דין זה והניח בצ''ע והח''י מיישב ומתרץ ע''ש (דסיים ומ''מ יאמר שיאפה בו מצה): (ז) לדור. הסכמת ראשונים ואחרונים דאע''ג שמשכירו סתמא לדור בו ולא אתי לאפוקי אלא היכא שמשכירו בפירוש לשם חמץ כשמשכירו תוך הפסח או בע''פ (מו' שעות ולמעלה) ע''ש ועח''י:

(ח) חמץ. ואם הוא מושכר אצלו לשנה לא יאכל בביתו משום חשדא. אגודה: (ט) ואכול. אם יודע שיאכל חמץ מ''א. ומשמעות לשון הש''ס משמע דאפי' בחשש בעלמא אסור. ח''י: (י) מתירים. וכן עיקר. מ''א. אבל הב''ח ושכנה''ג וח''י פסקו כדיעה ראשונה להחמיר: (יא) דינר. ודוקא שהדינר עדיין בעין ביד החנוני בשעה שאוכל. ואם לא הקדים לו דינר מותר לומר תן לפועלים חמץ ואני פורע וא''כ מי שיש לו תינוק דצריך לשתות חמץ מותר לומר לעכו''ם תן לו לשתות חמץ ואני פורע אבל הוא לא יקח החמץ בידו. ובח''י כתב שלא יאמר ואני פורע ועב''ח. ובחולה שיש בו סכנה הכל שרי מ''א ע''ש ועיין במ''א ס''ס שמ''ג ובתשוב' נ''ש סי' י''ד ועיין שו''ת ב''ח סי' מ''ג. ומ''מ טוב לעשות מחיצה י' להפסיק כדי שלא יבא לאכול ממנו. ח''י ע''ש: (יב) של עכו''ם. דאין שליחות לעכו''ם ונמצא הישראל קונה אותם ועוד דאיכא למיחש שמא יאכל ממנו ועוד דנראה דרוצה בקיומו. מ''א: