שִׁפּוּד יָשָׁן שֶׁצָּלוּ בּוֹ עוֹפוֹת בְּפֶסַח, מֻתָּרִין, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקֹּדֶם צָלוּ בּוֹ בָּשָׂר (נה) מָלוּחַ מִמֶּלַח שֶׁלֹּא נִבְדַּק. הגה: מִיהוּ אֵין לְהַתִּיר רַק בְּדִיעֲבַד. וְכֵן הַבְּרָזוֹת שֶׁבְּחָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן, נוֹהֲגִין לַהֲדִיחָן (אָגוּר וּמַהֲרִי''ל). וְכֵן הָעֵצִים שֶׁתּוֹחֲבִין בָּהֶם כְּלֵי (נו) שְׁתִיָּה, צְרִיכִין הֲדָחָה לָשׂוּם בָּהֶם כֵּלִים בְּפֶסַח (מַהֲרִי''ו).
יֵשׁ לִזָּהֵר לְהַגְעִיל קֹדֶם שָׁעָה (א) חֲמִישִׁית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְדַקְדֵּק אִם הַכֵּלִים (ב) בְּנֵי יוֹמָן אִם לָאו אוֹ אִם יֵשׁ שִׁשִּׁים בַּמַּיִם נֶגֶד כְּלִי שֶׁמַּגְעִיל אוֹ לָאו. (טוּר) וְכֵן אִם מַגְעִיל כֵּלִים שֶׁבְּלִיעָתָן (ג) מוּעֶטֶת עִם כֵּלִים שֶׁבְּלִיעָתָן מְרֻבָּה. וְכֵן אִם מַשְׁהֵא הַכֵּלִים בְּתוֹךְ הַיּוֹרָה יוֹתֵר מִדַּאי (ד) וְאֵינוֹ מַשְׁהֵא אוֹתָם כָּל כָּךְ. וְכֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָנוּחוּ הַמַּיִם מֵרְתִיחָתָן. הגה: אַךְ רַבִּים (ה) חוֹלְקִים וּסְבִירָא לְהוּ דְּאֵין הַגְעָלָה מוֹעֶלֶת כְּלוּם אִם אֵין הַמַּיִם רוֹתְחִים (וְכֵן מַשְׁמָע מֵהָרֹא''שׁ וּסְמַ''ג וְת''ה סִימָן קל''א וְאָגוּר וְטוּר בְּסִימָן ק''ה). עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר אֲפִלּוּ קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ שֶׁלֹּא יָנוּחוּ מֵרְתִיחָתָן כָּל זְמַן שֶׁמַּגְעִיל (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְשֶׁלֹּא (ו) יַכְנִיס הַכֵּלִים עַד שֶׁיַּרְתִּיחוּ הַמַּיִם. וְכֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְהַגְעִיל הַיּוֹרָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁמַּגְעִילִים בָּהּ, תְּחִלָּה (ז) וְסוֹף. הגה: וְאִם לֹא הִגְעִיל קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ יָכוֹל לְהַגְעִיל עַד הַפֶּסַח, שֶׁאָז חָמֵץ (ח) בְּמַשֶּׁהוּ וְאֵינוֹ מוֹעִיל הַגְעָלָה שֶׁחוֹזֵר וּבוֹלֵעַ. אֲבָל מֻתָּר לְלַבֵּן כְּלִי תּוֹךְ הַפֶּסַח (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וּתְשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א). וּכְשֶׁמַּגְעִיל קֹדֶם פֶּסַח לְאַחַר (ט) שֵׁשׁ צָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכָל (י) הַדְּבָרִים הַנִּזְכָּרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהֶן קֹדֶם שֵׁשׁ.
באר היטב
(א) ה'. היינו תחלת שעה ה' סוף שעה ד' כיון דמשעה ד' נאסר עכ''פ מדרבנן תו לא מיקרי נ''ט בר נ''ט דהיתר' (ובטעם חמץ ל''א דחוזר וניעור ולענין דיעבד עיין י''ד סימן צ''ה ס''ג). אחרונים: (ב) ב''י. שאע''פ שהכלי ב''י ואין ס' במים נגדו אפ''ה שרי משום דהוי נ''ט בר נ''ט דהתירא מה שאין כן אחר שעה ה' ואע''ג דלעיל בסי' תמ''ז ס''ה אוסר רמ''א דברים המתבשלים בכליה' ולא מתיר מטעם נ''ט בר נ''ט דהכ' איכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי ויחזו' ויפלט מהכלי להתבשיל תוך הפסח מ''א. (והח''י תי' דבבישול אסרינן לכתחלה נ''ט בר נ''ט והוי כלכתחלה מתוך שאפשר להשהותן). ח''י: (ג) מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות: (ד) ואינו משהה. דבר זה אין לו פירוש ושייכות כלל. עיין ח''י שמיישב: (ה) חולקים. דברי רמ''א תמוהים דגם הרב''י מוד' לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פעם שנית דכל זמן שהן רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעו אבל קודם זמן איסור יכול להרתיחן פעם שנית ולהגעיל בו דהוי נ''ט בר נ''ט דהתיר'. עמ''א ובח''י: (ו) יכניס. כדי שלא יבליע ממי הגעלה: (ז) וסוף. פירוש דדי כשמגעילה בתחל' או בסוף: (ח) במשהו. משום ח''ה הוצרך לטעם זה דאלו בי''ט עצמו אפילו בשאר י''ט אסור להגעיל כמ''ש סי' תק''ט ט''ז: (ט) שש. ל''ד אלא לאחר ד' צריך ליזהר כמ''ש ס''ק א': (י) הדברים כו'. פירוש שיראה שלא יהיה הכלים ב''י ואם הוא ב''י צריך שיהיה במים ששי' נגדו ואם מגעיל הרבה כלים זא''ז צריך שיהיה ס' נגד כולם שהאיסור חוזר וניעור ואם כלי אחת בלע בשר והשני דגים אין חוזר וניעור כיון שהם טעמים חלוקים ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מעט ואח''כ כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף. וכתב המ''א ונ''ל דאם אין היורה ב''י א''צ להגעילו תחלה דלא גרע מהכלי עצמו ואם הגעילה תחל' א''צ להגעילה בסוף דהא אין הכלים ב''י אך נהגו להחמיר כל החומרות אפילו קודם ה' וכ''כ הב''ח: וכתב מהרי''ל ומט''מ ומנהגים דיש להגעיל שלשה ימים קודם פסח. וכתב ס''ח סימן תש''ל בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל זהו נכון ועח''י:
יֵשׁ לִזָּהֵר מִלְּהַגְעִיל כְּלֵי הַבָּשָׂר וּכְלֵי חָלָב (יא) בְּיַחַד, אֶלָּא אִם כֵּן אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ (יב) בֶּן יוֹמוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן כְּלִי שֶׁל (יג) אִסּוּר; עַל כֵּן נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַגְעִיל (יד) שׁוּם כְּלִי בֶּן יוֹמוֹ.
באר היטב
(יא) ביחד. פירוש שתוחב אותן בפעם א' ביור' ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן. ולענין דיעבד עיין בי''ד סימן צ''ה ס''ו. ועיין סי' תק''ט במ''א סעיף קטן י''א טעם לאותם הנוהגים שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכ': (יב) ב''י. או איכא ס' נגדו. וכל זה בשאר ימות השנה או בערב פסח קודם שעה ה' משא''כ אח''כ צריך ליזהר בכל א' מהן שלא יהא ב''י או ס' כמבואר: (יג) איסור. שצריך שיהא שאינו ב''י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה: (יד) שום כלי. אפי' לבדו וקודם שעה ה' וגם יש ס' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא ב''י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך בו נ''ט בר נ''ט דהתיר' (וש''ך י''ד סי' צ''ה מקשה מדאמרי' שם קערה בשר שהודח' ביור' חולבת מותרת. ותירץ דהתם דיעבד ופר''ח דחה סברתו הלא הוי נ''ט בר נ''ט דהיתרא אלא דמסיק דחומר' לכתחלה הוא לסברת פוסקים דל''מ נב''נ כי הטעמים מתערבים בפ''א במים). כתב המ''א אפי' שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מעת לעת שלא יהיה ב''י ויהיו מנוגבין מן המים צוננין שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות לא ע''י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי (עיין י''ד סימן צ''ה) ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהן להגעיל דזה מיקרי כלי שני אכן אם שוהה את הכלי ששואב עמו תוך הקדיר' שמעלין המים רתיחתן מיקרי שפיר כ''ר עיין ט''ז בי''ד סימן צ''ב עכ''ל בשם מהרי''ל. ועיין ח''י ועיין לעיל סימן תנ''א ס''ק מ''ג:
באר היטב
(נה) מלוח. משא''כ אם צלו בו מולייתא מחמץ עיין סעיף ד': (נו) שתייה. של שכר ויי''ש: