כְּלִי גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיסוֹ תּוֹךְ כְּלִי אַחֵר מֵחֲמַת גָּדְלוֹ, עוֹשֶׂה שָׂפָה לְפִיו (יט) בְּטִיט כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלֵּא הֵיטֵב וְיַגִּיעוּ הַמַּיִם בִּשְׂפָתוֹ, וּמְמַלְּאוֹ מַיִם וּמַרְתִּיחוֹ; אוֹ יִקַּח אֶבֶן רוֹתַחַת אוֹ לַפִּיד אֵשׁ וְיַשְׁלִיכֶנּוּ לְתוֹכוֹ בְּעוֹדוֹ רוֹתֵחַ וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַרְתִּיחוּ הַמַּיִם יוֹתֵר וְיַעֲלוּ עַל שְׂפָתוֹ.
נוֹהֲגִין (כ) לִשְׁטֹף הַכְּלִי בְּמַיִם קָרִים אַחַר הַגְעָלָה מִיָּד.
באר היטב
(כ) לשטוף. ובדיעבד אין קפיד' אם לא שטף כלל. ח''י:
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים, (מַהֲרִי''ל), אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי (א) קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. הגה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ה וּמָרְדְּכַי פ' כָּל שָׁעָה). וְהַמִּנְהָג בְּאַשְׁכְּנָז לְהַחְמִיר, וְאֵין לְשַׁנּוֹת. מִיהוּ פָּשׁוּט דְּאֵין אוֹסְרִים בְּדִיעֲבַד אִם נָפְלוּ תּוֹךְ (ב) הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר (ג) לְהַדְלִיק בִּשְׁמָנִים הַנַּעֲשִׂים מֵהֶם, וְאֵינָן אוֹסְרִים אִם נָפְלוּ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וְכֵן מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת מִינֵי קִטְנִיּוֹת בַּבַּיִת (ת''ה סי' קי''ג). וְזֶרַע אקליי''א (מַהֲרִי''ל) ואני''ס ואליינד''ר אֵינָן מִינֵי קִטְנִיּוֹת, (ד) וּמֻתָּר לְאָכְלָן בְּפֶסַח, כֵּן נ''ל.
באר היטב
(א) קטניות. ה''ה טטרק''י וטעקרש''י וויי''ץ אינם מחמיצים: (ב) התבשיל. אפילו ליכא ס' ג''כ מותר באכילה מ''מ רוב עכ''פ בעינן דאל''כ לא מקרי תערובות כלל דהוי כאוכל התבשיל מקטניות עצמו ח''י. כל מיני הריפות שקורין גרופי''ן העשויים מה' מינים אסור להשהותן בבית שמלחלחין אותם במים קודם כתישה. ואם עבר עליו פסח אסורין בהנאה עח''י: (ג) להדליק. ומהרי''ל אוסר במקום שיש לחוש שיפלו לתבשיל. (כי כותשין במדוכה שכותשין בהם שעורים וד''מ שדא ביה נרגא דאפ''ה מותר המאכל דבטל ק''פ וא''ל שקיבל טעם מחמת דוחקא דזה אינו אלא בדבר חריף י''ד סימן צ') עמ''ש ס''ס תמ''ז ומשמ' ממהרי''ל דמותר לאכול שמן זית בפסח. מ''א ע''ש: (ד) ומותר. ומ''מ צריכין בדיקה שלא יהא בהם אחד מה' מינים. כתב בי''נ טוב להחמיר שלא לאכול עניס וקימל עד יום אחרון של פסח כי א''א לבררם יפה וט''ז כתב שמעתי שמחלקים אותו שקורין קרא''ם קימ''ל מביאים אותו ממדינות אחרות אסור שגרעינן דומה לדגן אבל אותו הנקרא פעל''ד קימ''ל מותר בפסח. והח''י כתב לע''ד אין להחמיר יותר דגם קטניות עצמו חומרא בעלמ' הוא והבו דלא לוסיף עלה:
באר היטב
(יט) בטיט. אף שהמים זבים דרך הטיט. וה''ה היורה שהכשירו בו כלים ורוצה להשתמש בו בפסח צריך לעשות לו שפה או אבן רותח ט''ז. וכלי שתשמישו מבחוץ כמו קערה שכופין לפעמים על הקדרה או כלי ששואבין בה מהקדרה אין לו תקנה באופן זה דצד חיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה מ''א. וכלי שפיהו צר שאי אפשר לשפשפו בפנים או שיש לה קנים אסור בהגעל' מהרי''ל וע''ל סי' תנ''א ס''ק (מ''ג) [מ''ה]: