(יז) לנקר. כתב בתנ''ש סי' י''ב דל' יום ק''פ מותר לטחון אף בלי ניקור הרחיים ע''ש ובסי' י''ג כתב דאם לא יוכלו בקל לנקר הרחיים הוי כשעת הדחק ושרי לטחון בלא ניקור ע''ש ומ''מ יאפה הכל קודם הפסח. ח''י: (יח) שומרים. כתב א''ז ועתה נוהגין לכסות הרחיים בפשתן ולפ''ז אפשר להתיר אף הקמח הראשון ע''ש וכתב המ''א בשם מ''צ כשטוחנין ברחיים תבואה לתות' לא יטחנו באותו בית באותו פעם אפי' ברחיים אחרת כי האבק פורח ומתערב והח''י כתב ולא ראיתי נזהרים בזה ע''ש. וע''ל סי' תמ''ז ס''ק כ' מש''ש. קטן לא ישמור הרחיים. מ''צ:

(יט) יומים. פי' לכתחלה יטחון שני ימים לפני הלישה ואם א''א עכ''פ יטחון יום אחד לפני הלישה. ונ''ל דלא בעי מעת לעת רק לינת לילה מ''א והח''י כתב דמל' הפוסקים משמע דבעי מעת לעת. ומהרי''ו כתב ג' ימים. ואם עבר ולש נראה דאין לאסור בדיעבד. ח''י: (כ) רותח. וכתב כנה''ג ששמע מחכם אחד דאין חוששין לזה דכיון שמרקדין הקמח מתקרר ואיני סומך על שמועה זו ע''ש: חטים שטוחנים ברחיים של יד אין שם חימום כלל וא''צ להמתין יום או יומים. אבל טוב להחמיר הלק''ט מ''א סי' י''א וע' כנה''ג מ''ש בשם הרדב''ז:

(א) מורסן. (דאינו לחם לענין חלה). אבל באים לידי חימוץ רק הקליפה שקורין שפרייא''ר אינו מחמיץ ומיהו זה קליפה מקש אבל קליפת החטים עצמן אפשר דמחמיץ וגם א''א שלא נדבק בו קצת ממשות החטים מ''א. ועח''י וביד אהרן. אם נמצא שבולת מקש תוך המאכל הנימוח ואין בשבולת שום תבואה לא מחזקינן איסורא באיסור משהו דרבנן ואמרינן דכולהו נפלו בשעת דישה. ח''י ע''ש: (ב) ובמורסן. ואם הפריש המורסן ממנה וחזר ועירבן עמהם כתב המ''א דמסתפק אי מצטרף לכזית ע''ש והח''י פסק בפשיטות דאינו מצטרף ע''ש. וכתב הר''ן דה''ה דיוצאין בחטים שאכלו ממנו התולעים: