(יג) בתרי. משמע דוקא חד בתרי ב''י אבל בסמ''ג והג''מ כתבו דבטיל ברוב וכ''מ בי''ד סי' צ''ח מ''א ומשמע מל' הפוסקים דאם נתערב תוך הלישה אינו בטל דדוקא נתערב קודם הלישה בעינן. (וח''י פסק בשם גיסו הגאון ז''ל שהתיר אפי' בשעת לישה) וא''ז העלה דבדיעבד יש להתיר אף כה''ג. וכתב המ''א ונראה דמותר לערבן לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא כשלא לנו הם חמין וכשנתערבו נעשו צוננין. וא''כ מותר לצננן לכתחלה וצ''ע. וכתב הח''י וה''ה לחמי האור מהני האי צינון אליבא דכ''ע וכ''כ הע''ש:

(יד) מלח. אבל לאחר אפיה ודאי שרי לקטוף פני המצות במי מלח ולהחזירם לתנור כמו שעושין בח''ה. ודוקא בח''ה שרי לקטוף אבל בשני לילות הראשונות אסור עיין ט''ז: (טו) לאסור. היינו באכילה אבל בהנאה ודאי דמותר. ואם נתן בה מעט מלח אם תיאפה מיד מותר באכילה דממעט מלח אינו מחמם כל בו מ''א. וכל זה אם לש במים אבל אם לש במי פירות פסק הב''ח דאין לאסור בדיעבד:

(טז) בקצח. קימ''ל בל' אשכנז: (יז) מצה. וברמב''ם משמע דהוי מצה עשירה. ולכ''ע צריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין. מ''א: (יח) ופלפלין. אפי' חד קורט עושה כל העיסה חמץ וה''ה מעט סיד ד''מ. ונ''ל דוק' כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר. נ''ל דזנגביל דינו כפלפל ואפשר דה''ה נעגליך וכרכום. מ''א וא''ז פסק להתיר באכילה בכל מיני תבלין חוץ מפלפלין. ואף בפלפלין אין לאסור רק באכילה כמו במלח כמ''ש בס''ק ט''ו וכ''כ הב''ח והע''ש והח''י. עיסה שנילושה ביין ונתערב בו שכר כתב הכה''ג בהגהת ב''י דכיון שאין שם מים אין להקפיד ע''ש וע' בתשו' דרכי נועם חא''ח סי' ו' ובגינת ורדים כלל ד' סי' ט': (יט) סיד. היינו סיד חי אבל סיד שבכותל שכבר נתייבש ונתקשה כאבן נראה פשוט דאינו אוסר. שבות יעקב חלק ב' סי' י''ג: