(א) מצוה. מה שאין כן בשאר מצות א''צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצו' וכמ''ש סימן תנ''ג סעיף קטן ח': (ב) עכו''ם. העיקר דממדת חסידות לשמור משעת קצירה במצות של מצוה אך הואיל שאין לנו שדות עכשיו די בשימור משעת טחינה והיינו להיות הישראל עומד ע''ג אצל הטחינה סגי אפילו בטוחן ברחיים של יד סגי בעומד ע''ג כיון שאינו עוסק בקמח עצמו רק מלאכתו ע''י כלי משא''כ באפייה וליש' שמלאכתו ועסקו בעיסה ומצה עצמו לא מהני בעומד ע''ג. (ובניקוב שמנקבים המצה ליכ' קפידא אך מלשון מהרי''ל יש להחמיר) וכ''כ הב''ח בשם מהרש''ל. הלכה למעשה באחד שהיה תפוס ולא רצה לאכול בלילה ראשונה של פסח ממצה שעשו בפניו. ומ''מ הסכ''א דאם א''א בענין אחר. (שלא לבטל מ''ע דאורייתא דלא כרשב''א שהחמיר ועיין בב''י) דמותר בעומד ע''ג ויניח העכו''ם ללוש בפניו ויאמר לו לעשות לשם פסח וטוב יותר לעשות כה''ג ע''י חש''ו מע''י עכו''ם אם אפשר עיין ח''י: (ג) חרש. היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה שמאבד מה שנותנים לו. וקטן היינו שאינו בר דעת במה שא''ל שיעשה לשם מצוה אשר צוה הש''י. ט''ז. ובמהרי''ל כתב עד שיהיה בר מצוה וכ''פ הח''י. ובדיעבד יש להתיר ע''י קטן. ט''ז: ראיתי נוהגין להקל אפילו לכתחלה לעשות הנקבים ע''י קטן וכה''ג כיון שגם גדולים עומדין ע''ג וכ''פ מהרי''ל והוא יותר נכון כדי להיות הרבה עוזרים למהר בענין עשייתן ומ''מ אם אפשר ליזהר במצה של מצוה יזהר במה דאפשר. ח''י:

(ד) בעצמו. ויטריח עצמו במצת מצוה עד שיזיע וזה תיקון גדול להוצאת זרע לבטלה. האר''י ז''ל:

(ה) פרורים. וצריך שיאמר בלשון שמבין. והאומרים פרורים הפקר טועים הם דמשמע מעצמן הן הפקר רק יאמר יהיה הפקר ט''ז מ''א ע''ש. (ועיין א''ע סי' קמ''א ס''ג איזהו לשונות מועילים) וח''י כתב שאינו טעות ע''ש: