אֵין עוֹשִׂין (ו) סְרִיקִין הַמְצֻיָּרִין דְּהַיְנוּ לְצַיֵּר בְּפַת כְּמִין חָיָה וְעוֹף; אֲבָל כָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂים אוֹתוֹ (ז) בְּמַסְרֵק כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּח, וְכֵן מַה שֶּׁמְּנַקְּבִין הַמַּצּוֹת, מֻתָּר, וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְמַהֵר לַעֲשׂוֹתָן שֶׁלֹּא לְהַשְׁהוֹת בָּהֶם. הגה: וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת הַמַּצּוֹת (ח) רְקִיקִין, וְלֹא פַּת עָבָה כִּשְׁאָר לֶחֶם, כִּי אֵין הָרְקִיקִין מְמַהֲרִין לְהַחְמִיץ.
אֵין עוֹשִׂין בְּפֶסַח פַּת עָבָה (ט) טֶפַח.
באר היטב
(ט) טפח. ובדיעבד אין קפידא. מ''א: ומ''מ אין ליקח אותו למצה של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפית שפיר בתוכו ולא נתחמצה ועיין ב''ח. ובפחות מטפח אפי' משהו מותר. ח''י ופר''ח בק''א סי' צ''ז:
אֵין לְהָקֵל בְּמַה שֶּׁהִחְמִירוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת (י) פאנדי''ש אוֹ פלאדוני''ש.
באר היטב
(י) פאנדי''ש. והם מיני מאכל ועושין אותם ע''י קמח אף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה משא''כ במצה אפויה וטחונה מותר לעשות ממנה כל מה שדרך לעשות כל השנה עם קמח מותר לעשות ממצה אפויה כמ''ש ס''ס תס''ג. (ובכנה''ג החמיר וכ' שפ''א אירע מכשול בדבר). ועיין בכנה''ג סי' תס''א:
באר היטב
(ו) סריקין. פי' לכתחלה ובדיעבד יוצאין בה: (ז) במסרק. עיין בי''ד סי' ק''ך ס''ה בהג''ה פסק הרב דהברזלים שמתקנים בהם המצות א''צ טבילה ע''ש והט''ז כתב שם דיש להטבילם בלא ברכה ע''ש וכ''פ הפר''ח והח''י או יטבילם עם כלים אחרים: (ח) רקיקין. (וע''ז סומכים לעשות בה ציורין וב''ח מוחה בהם עד למאוד ע''ש). המנהג לעשותן כעובי אצבע ב''ה י''ד סי' צ''ו: