ההלכה היומית
יום חמישי ואתחנן ט' אב תשפ"ג
סימן תס"ב
סעיף ז'
יֵשׁ לְבָרֵר הַמֶּלַח קֹדֶם פֶּסַח מֵחִטִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ בְּתוֹכוֹ, כִּי כְּשֶׁהַמֶּלַח מִתְלַחְלֵחַ הוּא נִכְנָס מְעַט מְעַט בַּחִטִּים (יב) וּמִתְחַמֵּץ.
סימן תס"ג
סעיף א'
מֻתָּר לַחְרֹךְ שְׁנֵי שִׁבֳּלִים בְּיַחַד, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יֵצְאוּ מַיִם מֵאַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁהֵם מֵי פֵּרוֹת וְאֵינָם מַחְמִיצִים.
סימן תס"ג
סעיף ב'
ותיקא שֶׁהוּא תַּבְשִׁיל הֶעָשׂוּי מִשֶּׁמֶן (א) וּמֶלַח עִם קֶמַח, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ מַיִם. הגה: וּלְדִידָן שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַחְמִיר בְּמֵי פֵּרוֹת, גַּם זֶה אָסוּר.
באר היטב
(א) ומלח. ואע''ג דמלח מחמיץ כמ''ש ססי' תס''ב שאני הכא דנתבטל כיון שהיא מועטת ואפשר נמי דאי איכא מלח מרובה (או מעט מים. ול''ד לדבש בסי' (תמ''ב) [תס''ב] דשם איירי קודם פסח) חיישינן. ר''ן:
באר היטב
(יב) ומתחמץ. לכן אם מברר אותו ק''פ נתבטל בס' אבל תה''פ הוי במשהו ונאסר והמ''א האריך והעל' דבדיעבד אם נמצא חטה תוך הפסח במלח ישליך ממנו כדי נטילה והשאר ישה' עד לאח''פ ואם נשתמש בו תה''פ אין לאסור המאכל בדיעבד אא''כ ששמו מאותו כדי נטילה תוך המאכל ע''ש וכל זה כשהחטה מלוחלחת דהיינו שנתרככ' החט' אבל אם היתה יבשה מותר בכל ענין כ''כ הב''ח (ומ''א הניחו בצ''ע) אלא דסיים דכותח שאני שהוא דבר חריף ומשום זה אוסר ב''י בשם הרמב''ם להניח כד מלח אצל של כותח וכתב ד''מ שמלח שלנו שמבשלין אותו ממים ודאי מחמיץ ובטור משמע דמלח שחופרין מהקרקע לכ''ע אינו מחמיץ ע''ש. כתב רש''ל יש לברור התבלין ופשוט דשרי בדיעבד אם נמצא בהם חטה דהא יבשין הם. מ''א ועיין ט''ז ובח''י: