(יג) בחביות וכו' שעושין וכו'. פירוש תרתי בעינן דוקא מאותו שבחבית מותר לעשות משקה דאף את''ל שיש בו מעט קמח בטל בששים בשעת בישול קודם פסח אבל אותן שמביאין בכלים קטנים אסור אפילו לעשות ממנו משקה וכמה פעמים נתברר לי שמערבים בהן קמח הרבה. ולאכול הדבש בעין בכל ענין אסור דאתי לאחלופי וכ''כ מהרי''ל ומהרש''ל. ואפי' לעשות המשקה בפסח ב''ח ומיהו דבש שמביאין עם החדרים קטנים שלם כמו שהוא מונח בכוורת שעדיין לא נתרסק נוהגין בו היתר לכ''ע שאין דרך לערב בו כלום כשרודין אותם מן הכוורת לבוש ועמ''א. וט''ז כתב דמשמעות דברי הרב משמע אותן שמביאים בחביות מן הכוורת דאפילו לאכלו כך בעין מותר. על כן נ''ל היתר גמור לבשל בחה''מ משקה בדבש שניכר שבא מכוורת כל שהוא ראוי לשתיה בי''ט. אף שמו''ח ז''ל כתב לאסור לעשות המשק' במועד מחשש תערובת מ''מ נ''ל דהמיקל לכבוד י''ט במדינות אלו שאין לנו שתייה אחרת בפסח לא הפסיד. עיין שם ועיין בשכנה''ג וח''י: (יד) יבשים. אבל נהגו לעשות מהם משקה דהיינו ששופכין עליהם מים קרים ושורה אותם עד שנעשה משקה וכן העיד המ''א שכן המנהג בק''ק קאליש אבל אין לבשל בהם עיין שם שהאריך בטעם המנהג: (טו) וצוקר. כתב א''ז ראיתי שבא שאלה לפני זקני הגאון מוהר''ש ז''ל א''פ ששהה הו''ט צוקי''ר והורה למכור לעכו''ם עכ''ל. והט''ז והמ''א כתבו דאין איסור בהו''ט ציק''ר או מה שאנו קורין קאנדי''ל ציק''ר להשהותו בביתו מ''מ נהגו למכרו לעכו''ם לכתחלה אבל בדיעבד מותר ושזהו כוונת הרב בהג''ה וציק''ר קאנדי''ל. ולא מה שאנו קורין עכשיו ציק''ר קאנדי''ל שאותו יש בו חשש יותר וחמץ גמור הוא שמבשלין צוק''ר לבן ביורות חמוצות והוא נתאדם ואפילו להשהותו אסור כי יש בו תערובת חמץ. וכ''ש מיני בלילות צוק''ר שמחפין בהם מיני פירות ובשמים שזה יש בה חימוץ גמור. וכתב הח''י דאף לכתחלה ראוי ליזהר לענין להשהותה בדברים אלו מ''מ אם עבר ושהה אותם התערובות ואיכא הפ''מ או מניעת שמחת יום טוב אין לאסור בדיעבד דאיכא ספיק' וחשש' טובא דלמא לא נתערב בו ואת''ל נתער' בו דלמא נתבטל קודם פסח ואת''ל לא נתבטל דלמא לא עירבו בו סולת מחטים לתותים ומי פירות אינו מחמיץ ואת''ל לתתו דלמא לא נתחמץ ע''י לתיתא זו. ומ''מ קודם שיורה המורה צריך חקירת חכם איך ומה נעשה כי דבר זה משתנה לפי המקום ולפי הזמן ולכתחלה נוהגין להחמיר בכל ענין אך מה שאנו קורין עכשיו צוקי''ר קאנדי''ל רבים מעמי הארץ מקילין ונמשך להם טעות זה מלשון הרב בהג''ה וכבר הסכימו האחרונים שטעות הוא בידם כמ''ש: ועיין בשכנה''ג שכתב דגם צוק''ר שהוא דק דק היטב יש גם כן חשש חימוץ וגם המשקה הנעשה מצוק''ר שקורין שראפי' או לאט וארי''ג נוהגין להחמיר ועיין בספר בני חייא: (טז) זפרי''ן. וכתב במ''א וטובא''ק דרך לשרותו בשכר וצריך לסגרו בחדר או לעשות מחיצה לפניו וא''כ ה''ה בכרכום ע''ש וע''ל סי' תנ''א מדין כלים הצבועים בכרכו' שאין להשתמש בו בפסח: (יז) תערובתן. קאי על כל הנזכר למעלה ואפי' בפחות מס' ג''כ שרי. ובצוקר ג''כ אין לאסור התערובת אפי' במיני בלילות צוק''ר בה''מ וכה''ג יש להקל כמ''ש בס''ק ט''ו ע''ש מיהו בדבש כתב בד''מ דאם נתערב מעט ממנו בתבשיל בפסח אין לאוסרו משמע דאם נתערב בפחות מששים אסור. (ועיין מ''ש סעיף קטן ז') וכן עיקר אבל בכרכום ואינך אין להחמיר אפי' בפחות מס' ע''ש ועיין ח''י:

(יח) הכל. הכיסוי והכף וגם הכלים שנשתמשו בהם וה''ה שאר תבשילין שנתערב בהם מאותו תבשיל או השתמשו עם אותן כלים הכל אסור וכן נוהגים אע''ג דאיכא תרי משהו אחרונים ודלא כט''ז כמש''ל סי' תמ''ז ס''ק כ' ע''ש. וכתב הח''י מדלא כתב הרב כאן שורפין הכל כמ''ש בסעיף י' ודאי נראה דדעת הרב היכא דלא נתבקעו ממש כדעת כל גדולי פוסקים להתיר התבשיל אפילו באכילה א''כ די בחומרא זו לאסור באכילה ולא בהנאה ע''ש ועיין ט''ז ס''ס זה ובס''ק ט''ו וכתב הב''ח דעכ''פ נתרככה החטה בעינן דאל''כ אין לאסור כלל וכ''כ הט''ז:

(יט) להשהות'. משום דהוי ספק י''ט ספק חול ותערובת משהו הוי דרבנן לכן מקילינן להשהותה. וכ''ש לענין נטל''פ דאנו מחמירין בפסח כמ''ש סי' תמ''ז מותר להשהותו בי''ט האחרון דקיל הוא מתערובת דמשהו אבל בחמץ גמור דאסור מדאורייתא אף בי''ט אחרון אסור עכ''פ מדרבנן ודוקא אם נמצא ביום ח' אבל אם נמצאת תוך הפסח צריך לשרוף ולבער הכל בח''ה ואם נמצא בשביעי של פסח עמש''ל בסי' תמ''ו ס''ק ד':