יְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ יָפֶה בְּכֵלִים (ב) נָאִים כְּפִי כֹּחוֹ, וְיָכִין מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁיֵּשֵׁב בַּהֲסַבָּה דֶּרֶךְ חֵרוּת. הגה: וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁאֵין לוֹ כַּרִים, יֵשֵׁב עַל (ג) הַסַּפְסָל (מָרְדְּכַי רֵישׁ פֶּרֶק עַרְבֵי פְּסָחִים).
כְּשֶׁהוּא מֵסֵב לֹא יִטֶּה עַל גַּבּוֹ וְלֹא עַל פָּנָיו וְלֹא עַל יְמִינוֹ, אֶלָּא עַל שְׂמֹאלוֹ. וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִטֵּר לְאַחֵר (טוּר בְּשֵׁם רַשִׁ''י וְת''ה סִימָן קל''ו).
אִשָּׁה אֵינָהּ צְרִיכָה (ד) הֲסַבָּה אֶלָּא אִם כֵּן הִיא חֲשׁוּבָה. הגה: וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁלָּנוּ מִקְרֵי חֲשׁוּבוֹת (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' ע''פ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם), אַךְ לֹא נָהֲגוּ לְהָסֵב כִּי סָמְכוּ עַל דִּבְרֵי ראבי''ה דְּכָתַב דְּבַזְּמַן הַזֶּה אֵין לְהָסֵב (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
באר היטב
(ד) הסיבה. כתב הב''ח דאבל כל י''ב חודש לא יסב וגם אינו לובש הקיט''ל דבלא''ה לבו נכנע. כתב המ''א ז''ל דה''ה אבל תוך למ''ד על שאר קרובים כשלא נהג שבע' קודם הרגל ע''ש. וכנה''ג בספרו פסח מעובין סי' קע''ו כתב דאפילו תוך שבעה כיון דפסק' אבילתו חייב להסב וכן המנהג ע''ש. והסכים עמו הח''י וכתב מנין לנו להחמיר באבילות דקיל' ולבטל ממצות הסיב' מ''מ אם אפשר לשנות קצת ישנה ועכ''פ ילבוש הקיט''ל שהוא בגד מתים וכ''כ הט''ז. (דלא כמ''א עכ''ל):
באר היטב
(ב) נאים. כל השנה טוב למעט בכלי' נאים זכר לחורבן חוץ מליל פסח ירבה בכלי' נאים. ומהרי''ל לא היה משתמש במשכנות של עכו''ם כ''א בפסח ע' מ''א. ולא הוי כשואל שלא מדעת דמסתמא אינו מקפיד ומשמעות לשון מהרי''ל העמידם על שלחן מיוחד לראותם ולשמרם בלי שימוש. (ועיין ח''י מ''ש ועיין ש''ך וט''ז בי''ד סי' ק''ד: (ג) הספסל. ולא ע''ג קרקע. ובמרדכי משמע דגרסינן יסב על הספסל. גם מותר לסמוך על ירך חבירו אבל לא על ירך עצמו דמיחזי כדואג. מהרי''ל: