ההלכה היומית
יום שב"ק שופטים ב' אלול תשפ"ג
סימן תע"ג
סעיף ז'

מוֹזְגִין לוֹ מִיָּד כּוֹס שֵׁנִי, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאֲלוּ הַתִּינוֹקוֹת לָמָּה שׁוֹתִים כּוֹס שֵׁנִי קֹדֶם סְעֻדָּה. וְאִם אֵין חָכְמָה בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. אִם אֵין לוֹ בֵּן, אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ; וְאִם לָאו, הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שׁוֹאֲלִים זֶה לָזֶה: (כד) מַה נִּשְׁתַּנָּה וְכו' וּכְשֶׁהַבֵּן אוֹ הָאִשָּׁה שׁוֹאֶלֶת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר: מַה נִּשְׁתַּנָּה, אֶלָּא מַתְחִיל עֲבָדִים (מַהֲרִי''ל). וּכְשֶׁמַּתְחִיל עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה, מַחֲזִיר הַקְּעָרָה שֶׁבָּהּ הַמַּצּוֹת לְפָנָיו וְקוֹרֵא כָּל הַהַגָּדָה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְמַצָּה זוֹ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהַּ, לְהַרְאוֹתָהּ לַמְּסֻבִּין שֶׁתְּחַבֵּב הַמִּצְוָה עֲלֵיהֶם. וְיֵשׁ לְהַגְבִּיהַּ מַצָּה הַפְּרוּסָה שֶׁהִיא כְּלֶחֶם עֹנִי (מהרי''ו), וְכֵן כְּשֶׁיַּגִּיעַ (כה) לְמָרוֹר זֶה; וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לִלְפִיכָךְ, מַגְבִּיהַּ כָּל אֶחָד כּוֹסוֹ בְּיָדוֹ עַד שֶׁחוֹתֵם גָּאַל יִשְׂרָאֵל. הגה: וְנוֹהֲגִין לִזְרֹק מְעַט מִן הַכּוֹס (כו) בְּאֶצְבָּעוֹ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְדָם וָאֵשׁ וְתִמְרוֹת עָשָׁן, וְכֵן כְּשֶׁמַּזְכִּיר הַמַּכּוֹת דצ''ף עד''ש באח''ב בִּכְלָל וּבִפְרָט, הַכֹּל ט''ז פְּעָמִים (מַהֲרִי''ל). וְיִהְיֶה הַפַּת מְגֻלֶּה בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר הַהַגָּדָה עַד לְפִיכָךְ, שֶׁאוֹחֵז הַכּוֹס (כז) בְּיָדוֹ. וְאָז יְכַסֶּה הַפַּת (אָגוּר וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב

(כד) מה נשתנה. לא יאמר אנו חייבים לטבל וכו' אלא אנו מטבילין דאינו חיוב אלא משום היכרא טור. כשיאמר והיא שעמדה לאבותינו וכו' עד שהקב''ה מצילנו מידם יאחז הכוס בידו. וכשיאמר ונאמר לפניו שירה צ''ל ונאמר בניקוד סגול וְנֶאֱמַר שהוא לשון עבר דקאי על גאולת מצרים שעברה. ב''ח רש''ל של''ה: (כה) למרור. אבל כשיגיע לפסח שהיו אבותינו וכו' לא יאחז בידו דהוי כמגביה קדשים בחוץ אבל מ''מ יסתכל בו. מהרי''ו סי' קצ''ג: (כו) באצבעו. כתב בהג''ה מנהגים דיש לזרוק בקטנה דהיינו הזרת והמ''א כתב דיש לזרוק בקמיצ' שהוא אצל הקטנה דבקמיצה הכה הקב''ה למצרים. ובד''מ כתב דיש ליקח באצבע דוקא זכר למה שנאמר אצבע אלהים היא וכן עיקר. ח''י: (כז) בידו. בנוסח הברכה אשר גאלנו כ' מהרי''ו כשחל פסח במ''ש דיש להפך ולומר תחלה מן הפסחים ואח''כ מן הזבחים דאין חגיגה דוחה שבת ובליל ב' להיפך ע''ש. ובפסח מעובין סי' רס''ח כתב שיש לומר הכל בנוסח א' מן הזבחים ומן הפסחים והסכמת אחרונים כמהרי''ו וכ''כ הב''ח. באמירת הלל אין לישב מוטה אלא באימה וביראה של''ה. כתב לבוש אין נוהגין לברך על הלל כיון שמחלקים חציו קודם הסעודה וחציו לאחר הסעודה. סומא חייב בקריאת ההגדה וכשמגיע למצה זו ולמרור זה אין לומר זה אלא אומר מצה שאנו אוכלים וכו' עח''י ס''ק ל''ט:

סימן תע"ד
סעיף א'

שׁוֹתֶה כּוֹס שֵׁנִי וְאֵין מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁאֵין מְבָרְכִין בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן כִּי אִם עַל כּוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ וְעַל כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַגֶּפֶן כִּי אִם אַחַר כּוֹס רְבִיעִי. הגה: וְהַמִּנְהָג בֵּין הָאַשְׁכְּנַזִּים לְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס, אֲבָל בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה אֵין מְבָרְכִין רַק אַחַר הָאַחֲרוֹן לְבַד, וְכֵן דַּעַת רֹב הַגְּאוֹנִים.

סימן תע"ה
סעיף א'

יִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם, וְיִקַּח הַמַּצּוֹת כַּסֵדֶר שֶׁהִנִּיחָם, הַפְּרוּסָה בֵּין שְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת, (א) וְיֹאחֲזֵם בְּיָדוֹ וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְעַל אֲכִילַת מַצָּה, וְאַחַר כָּךְ יִבְצַע מֵהַשְּׁלֵמָה (ב) הַעֶלְיוֹנָה וּמֵהַפְּרוּסָה, מִשְּׁתֵּיהֶן בְּיַחַד, וְיִטְבְּלֵם (ג) בְּמֶלַח. הגה: וְאֵין הַמִּנְהָג לְטַבְּלָהּ בְּמֶלַח בְּלַיְלָה רִאשׁוֹנָה, דְּפַת נָקִי אֵין צָרִיךְ מֶלַח. וְיֹאכְלֵם בַּהֲסַבָּה בְּיַחַד כַּזַּיִת מִכָּל אֶחָד, וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כִּשְׁנֵי זֵיתִים בְּיַחַד, יֹאכַל (שֶׁל) (ד) הַמּוֹצִיא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל אֲכִילַת מַצָּה, וְאַחַר כָּךְ יִקַּח כַּזַּיִת מָרוֹר וִישַׁקְּעֶנּוּ כֻּלּוֹ (ה) בַּחֲרוֹסֶת, וְלֹא יַשְׁהֶנּוּ בְּתוֹכוֹ שֶׁלֹּא יְבַטֵּל (ו) טַעַם מְרִירוּתוֹ, וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לְנַעֵר הַחֲרֹסֶת מֵעָלָיו, וִיבָרֵךְ עַל אֲכִילַת מָרוֹר וְיֹאכְלֶנּוּ בְּלֹא (ז) הֲסַבָּה, וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל מַצָּה שְׁלִישִׁית וּבוֹצֵעַ מִמֶּנָּה וְכוֹרְכָהּ עִם הַמָּרוֹר וְטוֹבְלָהּ (ח) בַּחֲרֹסֶת. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין לְטָבְלוֹ, וְכֵן הוּא בַּמִּנְהָגִים וְכֵן רָאִיתִי נוֹהֲגִין. וְאוֹמֵר: זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ (ט) כְּהִלֵּל, וְאוֹכְלָן בְּיַחַד בַּהֲסַבָּה. וּמִשֶּׁבֵּרַךְ עַל אֲכִילַת מַצָּה לֹא (י) יַסִיחַ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מֵעִנְיַן הַסְעֻדָּה עַד שֶׁיֹּאכַל כְּרִיכָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה בִּרְכַּת אֲכִילַת מַצָּה וּבִרְכַּת אֲכִילַת מָרוֹר גַּם לִכְרִיכָה זוֹ.

באר היטב

(א) ויאחזם. כל שלשתן העליונה למוציא והשלישית ללחם משנה והפרוס' על שם לחם עוני ויברך ברכת המוציא ויניח השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם תפיסת העליונה על אכילת מצה ויברך שתי ברכות טרם ישברם. מהרי''ל והאחרונים: (ב) העליונ'. ואפי' חל בשבת ד''מ ע''ל סי' רע''ד: (ג) במלח. וכן הוא בכתבים: (ד) המוציא. עמש''ל בסי' תע''ב ס''ק ח'. וכתב המ''א עכ''פ לכתחלה יש לבלוע כזית מרוסק בבת אחת ובדיעבד אף אם אוכל מעט מעט ובלבד שלא ישהה ביניהם כדי אכילת פרס וכן במרור אפי' לכתחל' אם קשה עליו לבלוע ביחד עכ''ל: (ה) בחרוסת. להמית הארס שבתוכו ואינו מברך עד אחר הטיבול קודם אכילה: (ו) טעם. וכן אין לשרות המרור מעל''ע במים דכבוש הוא מ''א בסי' תע''ג ס''ק י''ד. והח''י מיקל בזה ע''ש: (ז) הסיבה. ואם רוצה להסב רשאי: (ח) בחרוסת. וכ''פ הב''ח ומהר''ל מפראג וט''ז וח''י והאחרונים לטבול בחרוסת והמ''א כתב היכי דנהוג נהוג: (ט) כהלל. הנוסחא שלנו כך הוא כן עשה הלל בזמן שבית המקדש קיים היה כורך מצה ומרור ואוכל וכו'. והט''ז כתב די''ל היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל כו' וכן פרש''י. וכ''כ האר''י ז''ל. והח''י כתב דעכשיו אין פסח אין להזכיר פסח דאיך יאמר שקר כיון שאין לו פסח ע''כ אין לשבש הנוסחא שלנו ע''ש: (י) יסיח. ואם סח א''צ לחזור ולברך. ב''ח ט''ז מ''א:

יום שב"ק שופטים ב' אלול תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן