אָכַל כַּזַּיִת מַצָּה וְהוּא נִכְפֶּה, בְּעֵת שְׁטוּתוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְרַפֵּא, חַיָּב לֶאֱכֹל אַחַר שֶׁנִּתְרַפֵּא, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ אֲכִילָה הָיְתָה בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת.
אָכַל כַּחֲצִי זַיִת, וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת, יָצָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵה בֵּין אֲכִילָה לַחֲבֶרְתָּהּ יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילַת (טז) פְּרָס. וְע''ל סִימָן תרי''ב (ס''ג).
אֵין חִיּוּב אֲכִילַת מַצָּה אֶלָּא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן (יז) בִּלְבַד. הגה: וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ מַצּוֹת שֶׁל סֵדֶר מֵעִשָּׂרוֹן, זֵכֶר לְלַחֲמֵי תּוֹדָה, וְעוֹשִׂים בָּהֶם (יח) סִימָן לֵידַע אֵיזֶה רִאשׁוֹנָה אוֹ שְׁנִיָּה אוֹ שְׁלִישִׁית, וּמַנִּיחִים הָרִאשׁוֹנָה עֶלְיוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה בָּאֶמְצַע וְהַשְּׁלִישִׁית בַּתַּחְתּוֹנָה לִכְרִיכָה, וְאִם שִׁנָּה לֹא עִכֵּב (טוּר בְּשֵׁם הָרֹא''שׁ). וְאוֹפִין אוֹתָם גַּם כֵּן כַּסֵּדֶר (כָּל בּוֹ וְאַבּוּדַרְהַם), וְאִם נִשְׁבְּרָה אַחַת מֵהֶן לוֹקְחִין אוֹתָהּ (יט) לַשְּׁנִיָּה, דִּבְלָאו הָכֵי פּוֹרְסִין אוֹתָהּ (אָגוּר). וְאַף בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן יוֹצֵא בְּכַזַּיִת. וְשִׁעוּר כַּזַּיִת עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן תפ ''ו.
באר היטב
(יז) בלבד. ומ''מ מחויב לאכול בכל יום פת אלא שיוצא במצה עשירה. ר''ן: (יח) סי'. ואין לעשות אותיות להכירא שכששוברין אותה הוי מוחק בי''ט רמ''א בתשו' סי' קי''ט וע''ל סי' ש''מ ס''ג מש''ש: (יט) לשניה. ובמדינות אלו נוהגין לעשות מהעיס' ד' מצות וקורין לרביעי מצת ספיקא כדי שאם יארע תקלה בא' מהן לוקחין אותה ועח''י:
באר היטב
(טז) פרס. היינו מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה. וכ' הט''ז דאף שכל שלא הפסיק כשיעור זה יצא מ''מ מצוה מן המובחר לבלוע כזית מצה וכן מרור כשהוא מרוסק בפעם א' כמש''ל ס''ק י''ג ובס''ק ד' ע''ש: