מָקוֹם (א) שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְּסָחִים, אוֹכְלִים. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, אֵין אוֹכְלִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ: בְּשַׂר פֶּסַח הוּא. וּבְכָל מָקוֹם אָסוּר לֶאֱכֹל שֶׂה צְלִי כֻּלּוֹ כְּאֶחָד בְּלַיְלָה זֶה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ; וְאִם הָיָה מְחֻתָּךְ אוֹ שֶׁחִסֵר מִמֶּנּוּ אֵבֶר אוֹ שָׁלַק בּוֹ אֵבֶר וְהוּא מְחֻבָּר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. הגה: וְלֹא יֹאכַל וְלֹא יִשְׁתֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁלֹּא יֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן עַל אֲכִילָה גַּסָּה אוֹ יִשְׁתַּכֵּר וְיִישַׁן מִיָּד (מַהֲרִי''ל).
אֲפִלּוּ בְּשַׂר עֵגֶל וְעוֹף, כָּל דָּבָר שֶׁטָּעוּן (ב) שְׁחִיטָה, אָסוּר לֶאֱכֹל צָלִי בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל צָלִי. הגה: נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לֶאֱכֹל בַּסְּעֻדָּה בֵּיצִים, זֵכֶר לַאֲבֵלוּת, וְנִרְאֶה לִי הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁלֵּיל (ג) תִּשְׁעָה בְּאָב נִקְבַּע בְּלֵיל פֶּסַח, וְעוֹד זֵכֶר לַחֻרְבָּן שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין קָרְבַּן פֶּסַח. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל שׁוּם טִבּוּל בַּלַּיְלָה, רַק ב' טִבּוּלִים שֶׁעוֹשִׂים בַּסֵּדֶר (מַהֲרִי''ל).
באר היטב
(ב) שחיטה. אבל דגים וביצים צלוים מותרים. אחרונים: (ג) ט''ב. פי' כמו שחל יום א' של פסח יהיה לעולם באותו יום ט''ב וסי' על מצות ומרורים יאכלוהו. וע' ח''י. ופשוט דאין חילוק בין ליל א' לליל ב' בכל הנ''ל. אחרונים:
לְאַחַר גְּמַר כָּל הַסְעֻדָּה אוֹכְלִים מִמַּצָּה הַשְּׁמוּרָה תַּחַת הַמַּפָּה (א) כַּזַּיִת כָּל אֶחָד, זֵכֶר לַפֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשֹּׂבַע, וְיֹאכְלֶנּוּ בַּהֲסַבָּה וְלֹא יְבָרֵךְ עָלָיו, וִיהֵא זָהִיר לְאָכְלוֹ קֹדֶם חֲצוֹת. וְיַקְדִּים עַצְמוֹ שֶׁגַּם הַהַלֵּל יִקְרָא קֹדֶם חֲצוֹת (רַ''ן פ' ע''פ וְסוֹף פ''ב דִּמְגִלָּה).
באר היטב
(א) כזית. והסכמת האחרונים דלכתחלה יש לאכול כשיעור ב' זיתים א' זכר לפסח וא' זכר למצה הנאכלת עמו ולכל הפחות לא ימעט מכזית. וכ' הרוקח אל יהיה לך אכילת אפיקומן לטירחא ועסי' תע''ו בהג''ה שלא יאכלנה על אכילה גסה דאע''ג שפסח נאכל על השובע מ''מ בעי שיהא מתאוה לאכול ב''ח כ' של''ה ראיתי מבני עליה שהיו מנשקין המצות והמרור וכן סוכה בכניסתו וביצאתו וכן ד' מינים שבלולב והכל לחבוב המצוה ואשרי מי שעובד ה' בשמחה. וע''ל סי' תע''ג ס''ק י''ט מש''ש בשם הרש''ל ובפסח מעובין סימן שט''ו כתב עוד וז''ל ומנהגי ליקח מקל בידי ומנעלי ברגלי ולומר ככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם [ברגליכם] ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' ולכן אני נוהג שלא להפשיט האזור בליל פסח עד אחר אפיקומן עכ''ל ובמדינות אלו אין נוהגין כל זה:
באר היטב
(א) שנהגו. ובאלו הארצות אין נוהגין לאכול צלי לבוש. וצלאו ואח''כ בישלו מותר. אבל בישלו ואח''כ צלאו צלי קדר יש לאסור מפני מראית עין ומיהו לצורך חולה קצת יש להקל בזה מ''א וכ''כ הח''י אבל הפר''ח אוסר בין צלאו ואח''כ בישלו בין בישלו ואח''כ צלאו ע''ש: