אִם שָׁכַח (ב) וְלֹא אָכַל אֲפִיקוֹמָן, וְלֹא נִזְכַּר עַד שֶׁנָּטַל יָדָיו אוֹ שֶׁאָמַר הַב לָן וּנְבָרֵךְ, אוֹכֵל אֲפִיקוֹמָן בְּלֹא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן יִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְיֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן וְיַחֲזֹר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וִיבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְיִשְׁתֶּה הַכּוֹס (בֵּית יוֹסֵף), וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁבֵּרַךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן לֹא יֹאכַל אֲפִיקוֹמָן, וְיִסְמֹךְ עַל מַצָּה שֶׁאָכַל בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה שֶׁכֻּלָּן שְׁמוּרוֹת הֵן מִשְּׁעַת לִישָׁה; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּר לְמַצּוֹת מִצְוָה מִשְּׁעַת (ג) קְצִירָה, אֲפִלּוּ לֹא נִזְכַּר עַד אַחַר הַהַלֵּל, יִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וְיֹאכַל הָאֲפִיקוֹמָן. הגה: וְיַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל הַכּוֹס וְאֵין לָחוּשׁ בְּמַה (ד) שֶּׁמּוֹסִיף עַל הַכּוֹסוֹת (תְּשׁוּבַת הָרֹא''שׁ כְּלָל כ''ד). וְאִם נֶאֱבַד הָאֲפִיקוֹמָן יֹאכַל כַּזַּיִת אֶחָד מִמַּצָּה שְׁמוּרָה אַחֶרֶת (רוֹקֵחַ).
אַחַר אֲפִיקוֹמָן (א) אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר. הגה: וְלֹא יֹאכְלֶנּוּ (ב) בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, דְּלֹא עָדִיף מֵאִלּוּ הִפְסִיק בְּשֵׁנָה דְּאָסוּר מִשּׁוּם דְּהָוֵי כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת (טוּר).
באר היטב
(א) אין לאכול. ובדיעבד אם אכל אין צריך לחזור ולאכול אפיקומן. ומדכתב המחבר אין לאכול משמע דלשתות שפיר דמי כמו ששותי' עוד השני כוסות רק אחר הכוסות אסור לשתות דברים המשכרין דוקא כמ''ש סי' תפ''א וכ''מ בט''ז סי' תע''ט ס''ק ב' וכן עיקר דלא כמ''א שכתב בפשיטות וכמו שאסו' לאכול כך אסור לשתות ואין זה הסכמת הפוסקים. ח''י: (ב) בשני. אפי' בחדר אחד לא יאכלנו בשני שולחנות. ודוקא באפיקומן שהוא זכר לאכילת פסח אבל שאר הסעודה מותר לאכול בשני מקומות. מגן אברהם:
מִי שֶׁיָּשַׁן בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה וְהֵקִיץ, אֵינוֹ חוֹזֵר לֶאֱכֹל. בְּנֵי חֲבוּרָה שֶׁיָּשְׁנוּ מִקְּצָתָן בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה, חוֹזְרִים וְאוֹכְלִים. נִרְדְּמוּ כֻּלָּם, וְנֵעוֹרוּ, לֹא יֹאכְלוּ. נִתְנַמְנְמוּ כֻּלָּם, יֹאכְלוּ. הגה: וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁיָּשְׁנוּ לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכֹל הָאֲפִיקוֹמָן, אֲבָל שֵׁנָה (ג) קֹדֶם לָזֶה לֹא הָוֵי הֶפְסֵק (טוּר וְרַבֵּנוּ יְרוּחָ ם).
באר היטב
(ג) קודם לזה. אפי' בתוך האכילה אין בכך כלום. ד''מ דלא כמהרי''ל:
באר היטב
(ב) לא יאכל. והסכמת אחרונים דגם עכשיו יאכל אפיקומן ויברך בה''מ בלי כוס. מ''א ועיין בנ''צ: (ג) קצירה. פי' המצה של מצוה שומרים משעת קצירה ולא שאר מצות ולא (י) אכל מאותה מצה תוך הסעודה: (ד) שמוסיף. ואם נזכר אחר הלל יחזור ויאמר הלל על הכוס ואם לא נזכר עד ששתה כוס השלישי יברך בה''מ בין שלישי לרביעי ולא יחזור וישתה כוס שלישי מ''א ועח''י וט''ז. נהגו לשבור חתיכה מאפיקומן ולנקב אותה ותולין אותה ואין בו חשש איסור מה שנוקבין אותה בי''ט כ''כ המ''א סי' ת''ק ס''ק ז ע''ש: