מוֹצִיאִין שְׁנֵי סְפָרִים וְקוֹרִין בָּרִאשׁוֹן חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי וְאִם מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב עַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ סִימָן רפ''ב בְּפָרָשַׁת בֹּא מִן מִשְׁכוּ עַד מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאוֹתָם, וּמַפְטִיר קוֹרֵא בְּשֵׁנִי בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וּמַפְטִיר בִּיהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת מוּסָף וְאֵין מַזְכִּירִין גֶּשֶׁם מִכָּאן וָאֵילָךְ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן (ד) קי''ד ס''ג, וְכֵן פּוֹסְקִים מִשָּׁם וָאֵילָךְ מִלִּשְׁאֹל בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. הגה: וְנוֹהֲגִין לוֹמַר בְּכָל יוֹם טוֹב בִּתְפִלַּת מוּסָף פְּסוּקֵי מוּסָף הַיּוֹם אַחַר שֶׁאָמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךְ כָּאָמוּר.
(א) בְּלֵיל שֵׁנִי אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית מַתְחִילִין (ב) לִסְפֹּר הָעֹמֶר, וְאִם שָׁכַח לִסְפֹּר בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ וְסוֹפֵר כָּל הַלַּיְלָה. וּמִצְוָה (ג) עַל כָּל אֶחָד לִסְפֹּר לְעַצְמוֹ. וְצָרִיךְ לִסְפֹּר (ד) מְעֻמָּד (ה) וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה. וְסוֹפֵר הַיָּמִים (ו) וְהַשָּׁבוּעוֹת. כֵּיצַד, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אוֹמֵר: (ז) הַיּוֹם יוֹם אֶחָד (ח) בָּעֹמֶר, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְשִׁבְעָה יָמִים וְאָז יֹאמַר: הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ (ט) אֶחָד בָּעֹמֶר, וּבְיוֹם שְׁמִינִי יֹאמַר: הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד בָּעֹמֶר, וְכֵן עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְאַרְבָּעָה עָשָׂר יֹאמַר: הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יָמִים שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת בָּעֹמֶר, וְעַל דֶּרֶךְ זֶה מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד (י) מ''ט יוֹם.
באר היטב
(א) בליל. ואומרים המעריבים השייכים לליל שני אף אם חל יום ראשון בשבת דבשאר חגים אם חל יום ראשון בשבת אומרים בליל שני המעריבים של יום ראשון והשניה נדחה מ''מ ביום שני של פסח אומרים לעולם המעריבים השייכים ליומא משום בכור לספירה וכן נוהגין: (ב) לספור. עיין מ''א ובח''י נשים פטורות מספירה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא רמב''ם. ומיהו כבר שווייא עלייהו חובה. מ''א: (ג) על. ואם ירצה שומע הברכה מהש''ץ וסופר לעצמו דכתיב וספרתם שתהא ספיר' לכל א' ואחד וע' מ''א וח''י ואם עבר ושמע הספירה מאחר יצא אם נתכווין שומע ומשמיע פר''ח ע''ש וע' יד אהרן בהגהת ב''י. ופשוט דמותר לספור בכל לשון ודוקא בלשון שמבין ואם אינו מבין לה''ק וספר בלה''ק לא יצא דהא לא ידע מאי קאמר ואין זה ספירה. מ''א: (ד) מעומד. דכתיב בקמה תחל לספור א''ת בקמה אלא בקומה ובדיעבד אם מנה מיושב יצא. רמב''ם: (ה) ולברך. הא דמברכין על ספיר' זו ולא על ספירת נדה עיין הרדב''ז חלק א' סי' כ''ז ועיין בח''י. והא דאין מברכין זמן אספיר' לפי שליכא שמחה והנאה. אחרונים ועיין ח''י: (ו) והשבועות. ואם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות. או שספר השבועות לבד ולא הימים צריך לחזור ולספור בברכה פר''ח וכ''כ מהר''ש הלוי חא''ח סי' ה' אבל הכה''ג והמ''א והח''י הסכימו דיצא בדיעבד. לכן נ''ל דיספור בלא ברכ' דברכות אינן מעכבות. וכתב עוד הכנה''ג בשם מהר''ש הלוי והסכים עמו שאם מנה בר''ת כגון היום ד' ימים או אם אמר ח' ימים שהוא שבוע אחד ויום אחד יצא י''ח והפר''ח כ' דלא יצא י''ח. אם אמר ארבעים חסר אחת לעומר יצא. מהר''י מולכו יד אהרן: (ז) היום. ולא יאמר שהיום אחרונים. והח''י כתב דמאן שאומר שהיום לא אשתבש עיין שם: (ח) בעומר. וכ''כ הט''ז וגירסת האר''י ז''ל לעומר וכ''כ בשל''ה: (ט) אחד. ולא יאמר אחת כי שבוע לשון זכר. ויאמר לעולם מנין המועט תחלה כגון אחד ועשרים יום ועד עשרה אומר ימים ומאחד עשר ולמעלה אומרים יום וזה דרך צחות לה''ק ונוהגין לומר מזמור אלהים יחננו אחר הספירה ועיין מ''ש הח''י בזה: (י) מ''ט. עיין מ''ש הרא''ש בפ' ע''פ יש מקשים כיון דקרא קאמר תספרו תמשים יום וכו' שכן דרך המקרא כשמגיע המניין לסכום עשירית פחות א' מונה אותם בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון הא' וכו' ע''ש. דלפ''ז צ''ע מאי בעי בגמ' פרק א' דקידושין דף ל''ח ע''א תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה והא מ' שנה חסר שלשים יום ע''ש. וכפי מ''ש הרא''ש מאי קושיא הא דרך המקרא כך ועיין יד אהרן:
אִם טָעוּ בְּיוֹם הַמְּעֻנָּן וּבֵרְכוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר, (יא) חוֹזְרִים לִסְפֹּר כְּשֶׁתֶּחְשַׁךְ. וְהַמְדַקְדְּקִים אֵינָם סוֹפְרִים עַד (יב) צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְכֵן רָאוּי לַעֲשׂוֹת.
באר היטב
(יא) חוזרים. דהיינו בלא ברכה. שכנה''ג: (יב) צ''ה. ואם טעה וספר בין השמשות יצא מ''א. ולדעת קצת פוסקים אפילו לכתחלה יש לספור בספק חשיכה ועיין ב''י ובב''ח ובט''ז:
באר היטב
(ד) קי''ד. דשם פסק רמ''א דהציבור מזכירין במוסף עד שישמעו שהש''ץ אינו מזכיר במוסף אז הם פוסקין במנחה וכתב לבוש וא''ת יכריזו קודם מוסף שלא יאמרו משיב הרוח וי''ל דזה כאלו ממאנים בגשמים ע''ד שאמרו אין מתפללין על רוב גשמים עכ''ל. וכתב המ''א ונ''ל דאם יחיד איחר תפלתו עד אחר שהתפלל ש''ץ מוסף לא יאמר משיב הרוח כיון שכבר פסק הש''ץ ע''ש וכ''כ הח''י: