הַמִּתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר (יג) מִבְּעוֹד יוֹם, מוֹנֶה עִמָּהֶם בְּלֹא בְּרָכָה. וְאִם יִזְכֹּר בְּלַיְלָה יְבָרֵךְ וְיִסְפֹּר. הגה: וַאֲפִלּוּ עָנָה אָמֵן עַל בִּרְכַּת הַקָּהָל, אִם הָיָה דַּעְתּוֹ (יד) שֶׁלֹּא לָצֵאת, יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ וְיִסְפֹּר בַּלַּיְלָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א).
מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כַּמָּה יְמֵי הַסְפִירָה בְּזֶה הַלַּיְלָה, יֹאמַר לוֹ: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ: (טו) הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת (טז) בִּבְרָכָה; אֲבָל קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין זְמַן סְפִירָה אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הגה: וּכְשֶׁהִגִּיעַ (יז) הַזְּמַן, אֲסוּרִין לֶאֱכֹל עַד שֶׁיִּסְפֹּר. וַאֲפִלּוּ הִתְחִיל לֶאֱכֹל, פּוֹסֵק וְסוֹפֵר; מִיהוּ אִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֶלָּא גּוֹמֵר אֲכִילָתוֹ וְסוֹפֵר אַחַר כָּךְ (דִּבְרֵי עַצְמוֹ לְמָאן דְּאָמַר סְפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאוֹרַיְתָא).
באר היטב
(טו) היום. ואם אמר כך וכך ולא אמר היום לית לן בה. ט''ז ומ''א: (טז) בברכה. אע''ג דלא אמר בעומר יצא בדיעבד. מ''א: (יז) הזמן. צ''ע דהל''ל שחצי שעה קודם הזמן נמי אסור כמ''ש סי' רל''ב ונ''ל דמיירי במקום שנהגו שהשמש קורא לספור ספירה ואז אין להחמיר קודם זמנו כמ''ש סי' רל''ב. מ''א ועיין ח''י:
אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַחֶשְׁבּוֹן, וּפָתַח אַדַּעְתָּא דִּלְסַיֵּם כְּמוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מֵחֲבֵרוֹ, וְשָׁתַק עַד שֶׁשָּׁמַע מֵחֲבֵרוֹ וְסִיֵּם כָּמוֹהוּ, (יח) יָצָא.
באר היטב
(יח) יצא. משמ' דיעבד אבל לכתחלה לא יברך עד שיהיה לו בירור כמה ימים יש בימי הספירה. ט''ז:
באר היטב
(יג) מבעוד יום. עיין ט''ז ומ''א וח''י. ונ''ל דמותר לספור אחר צאת הכוכבים אפי' לא התפלל עדיין ערבית אפילו במ''ש. מ''א ע''ש: (יד) שלא. היינו בברכה אבל בספירה עכ''פ מחויב לספור לעצמו כמ''ש בס''ק ג'. וכתב המ''א ודוקא כשהיתה כוונתו שלא לצאת אבל מן הסתם משמע דאין לברך שנית מספק ע''ש וכ''כ הע''ש. אבל משמעות הט''ז בס''ק ו' אינו כן ע''ש. ועיין ח''י ס''ק ט''ו: