עוֹפוֹת שֶׁמְּמַלְּאִים אוֹתָם בָּשָׂר וּבֵיצִים, מֻתָּר לְתָפְרָם בְּיוֹם טוֹב; וְהוּא שֶׁיְּתַקֵּן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הַחוּט וִישִׂימֶנּוּ (ו) בַּמַּחַט. וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַחְתֹּךְ הַחוּט בְּיוֹם טוֹב. הגה: וְכֵן נָהֲגוּ (ז) לִשְׂרֹף הַחוּט הַנִּשְׁאָר בָּעוֹף לְאַחַר שֶׁתָּפְרוּ בּוֹ.
מֻתָּר לַחְתֹּךְ בְּיוֹם טוֹב אֶגֶד גְּדָיִים וְעוֹפוֹת מְקֻלָּסִים וְחוּטִים תְּפוּרִים, וְכֵן יְכוֹלִים לִשְׂרֹף פְּתִילָה אוֹ סְמַרְטוּט שֶׁקּוֹשְׁרִים בּוֹ הָעוֹף.
מֻתָּר (ח) לְלַבֵּן בְּיוֹם טוֹב כְּלִי בַּרְזֶל שֶׁאָפוּ בּוֹ פלאו''ן שֶׁל גְּבִינָה, וְאַחַר הַלִּבּוּן יֹאפֶה בּוֹ פַּשְׁטִידָ''ה שֶׁל בָּשָׂר; וְהוּא (ט) שֶׁכְּשֶׁיִּתְלַבֵּן יִתְּנוּ אוֹתוֹ עַל הַמַּאֲכָל מִיָּד, אֲבָל אִם הוּא בָּלוּעַ מִנְּבֵלָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אָסוּר לְלַבְּנוֹ אֲפִלּוּ לֶאֱפוֹת בּוֹ דְּבַר הֶתֵּר. הגה: וְהוּא הַדִּין דְּאָסוּר לְהַגְעִיל כְּלִי בְּיוֹם טוֹב, (מָרְדְּכַי סוֹף ע''ג וְאוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א). וּמֻתָּר לְלַבֵּן שִׁפּוּד שֶׁצָּלוּ בּוֹ בָּשָׂר שֶׁאֵינוֹ מָלוּחַ וְרוֹצֶה (י) לַחֲזֹר וְלִצְלוֹת בּוֹ בְּיוֹם טוֹב (מהרי''א מִפְּרַאג).
באר היטב
(ח) ללבן. וכיון דהתירא בלע סגי ליה בליבון כל דהו' שקש נשרף עליו מבחוץ כמ''ש סי' תנ''א סעיף ד': (ט) שכשיתלבן. דאז לא נראה כמתקן כלי אלא כמחממה לבשל תחתיה מרדכי. ואפי' היה אפשר לעשותן מעי''ט שרי ד''מ. אבל הבלוע מנבילה צריך ליבון עד שתשיר קליפתה וניכר שעושה להכשירה אסור כמו שאסור להגעיל כלי בי''ט ב''י הג''מ. ואם לא היה אפשר לעשותו מעי''ט שרי להגעיל ד''מ. ועס''א בהג''ה. ומכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסור בדבר. ומ''כ בשם הגאון מוהר''ר בנימין מפוזנ' ששמע ממהר''ם יפה הטעם להמנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהיה לו רק כלי אחד ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאיתא בחולין דף ח' ע''ב. והא דשרינן הכא י''ל כיון דלעולם אין משתמשין בו אלא ע''י ליבון ליכא למגזר. מ''א: (י) לחזור. מדכתב לחזור ולצלות משמע דצלו בו בי''ט דאל''כ ה''ל מכשירין שהיה אפשר לעשותם מעי''ט הלק''ט חלק ב' סי' ר''ה. והמ''א כתב דלטעם רא''פ אפי' היה אפשר ללבנו מעי''ט שרי ללבנו בי''ט כיון שמדינא א''צ ליבון ע''ש:
באר היטב
(ו) במחט. ואם לא שמוהו במחט מעי''ט אסו' ליתנו במחט בי''ט ועס''א בהג''ה. מ''א: (ז) לשרוף. עיין מ''א שהעלה דכללו של דבר כל שאסור לחתוך אסו' ג''כ לשורפו וכל שמות' לשרוף מות' גם כן לחתוך. והכא מות' אף לחתוך דהא אי אפש' לעשותו מעי''ט אלא שנהגו לעשות זה בשריפת החוט ע''ש: