סָפֵק אִם נוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב אוֹ בַּחֹל, (ג) אֲסוּרָה.
בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בְּשׁוֹגֵג עִם בָּשָׂר וְתַבְשִׁיל, אִם יֵשׁ ס' כְּנֶגְדּוֹ הַכֹּל (ד) מֻתָּר חוּץ מִן (ה) הַבֵּיצָה; אֲבָל אִם לִבְּנוּ בּוֹ הַתַּבְשִׁיל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מִדֵּי (ו) דְּלַחֲזוּתָא וְטַעֲמָא עָבִיד, לֹא בָּטִיל.
באר היטב
(ד) מותר. דמין בשאינו מינו בטיל בדשיל''מ אפי' נתערבה ונטרפה עם התבשיל: (ה) הביצה. משמע שהביצה עדיין שלימה ואפ''ה דוקא כשנתבשלה עם בשר שרי אבל עם ביצים אחרים אסורים כל הביצים משום דמין במינו הוא. אבל דעת רמ''א בי''ד סי' ק''ב דטעמו בטיל אפי' בדשיל''מ ע''ש: (ו) דלחזותא. משמע דאם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטיל אע''פ שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה בטל. מ''א. אם אינה קלופה הביצה ונתבשלה עם אחרות אפילו ס' א''צ דמיא דביעי בעלמא הוא. כל בו ות''ח. מ''א ע''ש:
מֻתָּר לִכְפּוֹת עָלֶיהָ כְּלִי כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשָּׁבֵר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא (ז) יִגַּע בָּהּ הַכְּלִי.
באר היטב
(ז) שלא יגע. דשמא ינענע אותה:
באר היטב
(ג) אסורה. ואם נתערבה יש להחמיר כמ''ש בי''ד סי' ק''ב ועמ''א: