(א) לכבות. השכנה''ג בסי' תר''א אוסר שתיית הטיטון שקורין טובא''ק משום מכבה. והמ''א כתב לאסור משום מוגמר דאינו שוה לכל נפש ע''ש. אבל בתשובת דרכי נועם חלק א''ח סי' ט' כתב דמותר וליכא משום מכבה ולא משום מוגמר ע''ש. ועיין לעיל סי' תק''ב ס''ק ז' מה שכ' שם. ולחותכו הטובא''ק ביום טוב איסור גמור הוא. וע' סי' תק''ד: (ב) מטתו. והב''ח כתב דמותר לכפות הכלי על פי הנר וכ''פ הט''ז דמן הדין מותר לכבות אלא שאין מורין כך ע''ש: (ג) מותר. ומ''מ לא יכבה ממש אלא ישליכנה לחוץ הרא''ש וב''ח ועיין סי' תק''ב סעיף ב': (ד) מקום. אבל אם יכול לאכול אפי' בבית העכו''ם אסור לכבות. ונ''ל דה''ה כשישרפו כלי האכילה ואין לו כלים אחרים מותר לכבות מ''א וע''ל סי' של''ד סעיף כ''ו דמבואר דבזמן הזה שאנו שרויים בין העכו''ם ויש חשש סכנת נפשות מותר לכבות אפי' בשבת ע''ש:

(ה) להרחיק. זה מיירי שישאר כך ולא יחזור ויטה עליו השמן. ונ''ל מזה באם מטה וממשיך השמן קצת מן הפתילה כדי שיוכלו לאחוז בפתילה ולהוציאה קצת טפי ממה שהיתה תחלה חוץ לשמן ואח''כ יחזור ויטה השמן אליה וזהו כדי שתדלק יפה מותר ולא אמרינן שבשעה שמשך השמן מתחלה ה''ל מכבה. ט''ז ע''ש: (ו) פתילות. וה''ה דמותר לכפול נר של שעוה כדי שישרף במהרה עס''ט וכן מותר להטות הנר של שעוה האש למטה קצת כדי שיתיך השעוה ויחזירנו למעלה וכן יעשה פעמים הרבה כדי שבמהרה ישרף כל הנר וכן בנר של חלב מותר אע''פ שגרם כיבוי ע''י גוף הנר מ''מ מותר דע''י הטייה זו הוא מבעיר טפי ודמי למרבה בפתילות ט''ז ע''ש. (אבל בספר אליה רבה חולק ואוסר ע''ש). אסור לחמם נר של שעוה לדבקו במנורה משום דהוי ממרח כמו שכתב סי' שי''ד וכתב בספר הזכרונות דאסור ליגע בשעוה שמא ימרח כנה''ג סי' שי''ד. וכתב המ''א ול''נ דכשמדביקו במנורה לא הוי מירוח דממרח תולדה דממחק שאם אינו משפשפו לא הוי מירוח אלא דאסור לידבק גזירה שמא ימרח אבל מותר לטלטלו דלא גזרינן שמא ימרח עכ''ל: