(ז) שידליקנו. ולכן יש ליזהר אותם שיש להם צווענגיל שאין הנר דולק אלא עד שיגיע לצווענגי''ל שלא ליתן בתוכו ביו''ט אם לא קודם שמדליקין מהרי''ל אבל המ''א כתב וז''ל דהרא''ש כתב אע''ג דגרם כיבוי שרי כמ''ש סי' של''ד סעיף כ''ב היינו כשאינו נוגע בדבר הדולק אלא בגרם דבר החוצה לנר דהיינו כמ''ש כאן שמניח סביבו דבר המעכב ההבערה אבל לא ימעט ההבערה במה שלקח מגופו שום חלק כגון השמן והפתילה ששניהן גורמין הדליקה והממעיט מאחד מהם ממהר את הכיבוי ע''כ לכן נראה לי דלא אסר הרא''ש אלא ליקח מגוף דבר הדולק אבל כשנותן דבר חוצה לה שרי וכן משמע מלשונו ומלשון הטור שלא כתב תיבת קודם שידליקה משמע אפי' אחר שהדליקה שרי ולכן כתב רמ''א ויש מתירין כו' דפליג אסברא קמייתא. וחתיכה הנשארה אינה אסורה משום מוקצה שלא היה מוקצה בה''ש ועוד שהיה יכול לגרם לו כיבוי ואם כן לא אסח דעתיה מיניה ערסי' רע''ט. ומ''מ נראה לי דנר של מצוה שהודלק בי''ט אע''פ שכבה אסור ליהנות ממנו ולאוכלו הואיל והוקצה למצותו כמו נוי סוכה עכ''ל. מ''א: (ח) שמדליקים. פירוש דוקא כדי להדליק שתיהן כאחד אבל אם עושה כדי לנתק חלק הראשון שלא ידלק צד השני אסור יש''ש. אבל מלשון רמ''א משמע דאפי' אין צריך לשתיהן רק שעושה כדי לקצרה שרי ולדעת זה פשיטא דשרי לתחוב נר בחול אפי' הוא דולק מ''א וכ''כ הט''ז ע''ש ועיין סי' תצ''ח ס''ק י''ח כתבתי בשם המ''א דאסור לתחוב בחול דעושה גומא ע''ש וכן דעת השל''ה. וט''ז מתיר בצורך קצת לתחוב הנר אפי' במים ע''ש: (ט) סכין. דמתקן מנא: (י) הרוח. כתב המ''א והמנהג בליל יו''ט שאין לוקחין הנרות מבית הכנסת לבית כדרך שעושין במ''ש דבכל רגע ורגע הרוח מנשב וא''א להבחין דלא כשל''ה שאוסר לתוחבו בחול רק יוליכנו לביתו ונהפוך הוא עכ''ל ע''ש:

(יא) לחתוך. אפשר בכלי אסור כמ''ש ס''י. מ''א:

(יב) בטלה. וכל מה שמדליק ועושה לכבוד י''ט לא מיקרי נר בטלה יש''ש סי' ל''ד ע' מ''א: (יג) שעה. משמע אפי' אין שם אדם בבית הכנסת שרי מהאי טעמא. ואם הוא סמוך לחשיכה אפילו בביתו שרי להדליק דצריך הוא לו באותה שעה יש''ש ב''י מ''א (אמר המגיה תמיד הייתי משתומם מה שראיתי להדליק נרות בבית הכנסת ע''י עכו''ם משבת ליו''ט בעוד היום גדול לאחר מנחה דלכאורה הוא איסור גמור ומחויב למחות בעכו''ם כמו שהדין בעכו''ם העושה מלאכה בשביל ישראל כמבואר בפוסקים אבל חנני ה' יתברך ללמוד היתר דלפי מה שכתב הב''י בסי' רע''ו הטעם דלא מהני קצץ בנר משו' דהגוף ישראל נהנה ממנו א''כ כאן לא שייך זה דהא אין רואין לאורה אלא בלילה והוי כמו שאר דברים כגון עכו''ם העושה מלבוש דמותר בקצץ בסי' רנ''ב ואף לפי מה שכתבו דבבית ישראל לא מהני קצץ. הוא הטעם משום חשד כמבואר שם ובשל רבים ליכא חשדא וזה ברור שם בפוסקים. ועוד כמה פוסקים הר''ן וסייעתו מתירין גם בנר בקצץ וכדאי לסמוך עליהם במקום מצוה ושמחת י''ט וכמה פוסקים מתירים אפי' בחד שבות במקום מצוה א''כ יש להם על מה שיסמוכו. ומנהגן של ישראל תורה היא. ועל היתר זה יש לסמוך גם כן על מה שנוהגין שביום כפור מדליק העכו''ם נרות בבית הכנסת קודם תפילת נעילה ומתפללים לאורם. דלכאורה אין לנו ראיה להתיר אבל על פי דברים האלה יש סמך וסעד גמור להתיר. כנלע''ד ללמוד זכות על מנהג של ישראל): (יד) הפתילות. נ''ל דאפילו להעמיד נרות של שעוה לצורך הלילה אסור עיין סי' תק''ג. מ''א: