בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב, אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הֲרֵי זֶה (ז) מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לֹא הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.

מַתְחִילִין בַּעֲרֵמוֹת הַתֶּבֶן, אִם הִיא תִּבְנָא סַרְיָא (פי' סְרוּחָה) וְאִית בֵּיהּ קוֹצִים, שֶׁעוֹמֵד (ח) לְהַסָקָה.

נוֹטְלִים עֵצִים (ט) הַסְמוּכִים לְדָפְנֵי הַסֻכָּה וּמַסִיקִין בָּהֶם. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם זָרַק (י) חֲבִילוֹת עַל הַסְּכָךְ, דְּאֵינָן בְּטֵלוֹת לְגַבֵּי הַסְּכָךְ אִם דַּעְתּוֹ לְהַסִּיקָן מֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם.