בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב, אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב הֲרֵי זֶה (ז) מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לֹא הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה חוֹלָה, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
מַתְחִילִין בַּעֲרֵמוֹת הַתֶּבֶן, אִם הִיא תִּבְנָא סַרְיָא (פי' סְרוּחָה) וְאִית בֵּיהּ קוֹצִים, שֶׁעוֹמֵד (ח) לְהַסָקָה.
באר היטב
(ח) להסקה. ואם הוא לח אסור. ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו. מ''א ע''ש:
נוֹטְלִים עֵצִים (ט) הַסְמוּכִים לְדָפְנֵי הַסֻכָּה וּמַסִיקִין בָּהֶם. הגה: וְהוּא הַדִּין אִם זָרַק (י) חֲבִילוֹת עַל הַסְּכָךְ, דְּאֵינָן בְּטֵלוֹת לְגַבֵּי הַסְּכָךְ אִם דַּעְתּוֹ לְהַסִּיקָן מֻתָּר לִטְּלָן מִשָּׁם.
באר היטב
(ט) הסמוכים. ודוקא שסמכ' אחר שנגמר הדופן עם סככה אע''פ שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן פוסקים ועיין ט''ז: (י) חבילות. אבל עצים המונחים על הסכך בטילות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר. מ''א:
באר היטב
(ז) מחתכה. דוקא כשהי' קשה כמ''ש סימן שכ''ד סעיף ז'. ולמאן דשרי מוקצה אפי' בריא' שמת' שרי מ''א. (אבל דעת הב''י וב''ח דבבריאה שמת' לכ''ע אסור):