סוֹמֵךְ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֲפִלּוּ עַל (ה) עֲדָשִׁים שֶׁבְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְכֵן עַל שַׁמְנוּנִית שֶׁנִּדְבַּק בַּסַכִּין וּגְרָרוֹ, וְהוּא שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּזַּיִת.

מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְעָרֵב, וּמִצְוָה עַל כָּל גְּדוֹל הָעִיר לְעָרֵב עַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ עָלָיו מִי (ו) שֶׁשָּׁכַח אוֹ נֶאֱנַס אוֹ שֶׁהִנִּיחַ עֵרוּב וְאָבַד וְהוּא הַדִּין עַם הָאָרֶץ (ז) שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְעָרֵב (אוֹר זָרוּעַ); אֲבָל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לִסְמֹךְ עַל עֵרוּבוֹ שֶׁל גְּדוֹל הָעִיר, נִקְרָא פּוֹשֵׁעַ וְאֵינוֹ יוֹצֵא בוֹ.

כְּשֶׁמְּעָרֵב עַל אֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶלָּא מַנִּיחַ בִּכְלָל עַל כָּל בְּנֵי הָעִיר וְכָל מִי שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר יוֹצֵא בּוֹ. הגה: אֲבָל מִי שֶׁהוּא חוּץ לַתְּחוּם אֵינוֹ יוֹצֵא בּוֹ, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ עֵרוּב תְּחוּמִין וְיָכוֹל לָבֹא לְכָאן, אֶלָּא אִם כֵּן (ח) הִתְנָה עָלָיו הַמַּנִּיחַ בְּהֶדְיָא (הַמַּגִּיד פ''ו).