דַּעַת מַנִּיחַ בָּעֵינָן שֶׁיְּכַוֵּן לְהוֹצִיא לְאַחֵר, אֲבָל דַּעַת מִי שֶׁהִנִּיחוּ בִּשְׁבִילוֹ לֹא בָּעֵינָן בִּשְׁעַת הַנָּחָה, רַק שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ בְּיוֹם טוֹב קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לְבַשֵּׁל לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. הגה: וְאִם דֶּרֶךְ הַגָּדוֹל לְהַנִּיחַ עֲלֵיהֶם, (ט) סוֹמְכִין עָלָיו מִסְּתָמָא (רַ''ן פ''ב).

הַמְעָרֵב לַאֲחֵרִים צָרִיךְ לְזַכּוֹת לָהֶם עַל יְדֵי אַחֵר. וְכָל מִי שֶׁמְּזַכִּים עַל יָדוֹ בְּעֵרוּבֵי שַׁבָּת, מְזַכִּין עַל יָדוֹ בְּעֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין; וְכָל מִי שֶׁאֵין מְזַכִּין עַל יָדוֹ בְּאוֹתוֹ עֵרוּב, אֵין מְזַכִּין עַל יָדוֹ בָּזֶה וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שס''ו.

צָרִיךְ הַזּוֹכֶה לְהַגְבִּיהַּ הָעֵרוּב מִן (י) הַקַּרְקַע, טֶפַח.