אָפָה וְלֹא בִּשֵּׁל, אוֹ בִּשֵּׁל וְלֹא אָפָה וְנֶאֱכַל הָעֵרוּב אוֹ אָבַד, מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּהֶתֵּר אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן בּוֹ לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב יָכוֹל הוּא לְהַנִּיחוֹ לְשַׁבָּת וּלְבַשֵּׁל מִכָּאן וָאֵילָךְ לְיוֹם טוֹב.

מִי שֶׁלֹּא עֵרֵב מֻתָּר לְהַדְלִיק (טז) נֵר שֶׁל שַׁבָּת, וְיֵשׁ אוֹסְרִים.

מִי שֶׁלֹּא עֵרֵב, כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַשֵּׁל לְעַצְמוֹ כָּךְ אָסוּר לְבַשֵּׁל לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בְּבֵיתָם, וְגַם אֲחֵרִים אֲסוּרִים לְבַשֵּׁל לוֹ; וְאֵין תַּקָּנָה אֶלָּא שֶׁיִּתֵּן קִמְחוֹ וְתַבְשִׁילוֹ (יז) לַאֲחֵרִים שֶׁעֵרְבוּ בְּמַתָּנָה וְהֵם אוֹפִין וּמְבַשְּׁלִים וְנוֹתְנִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ יְכוֹלִים לְבַשֵּׁל; וְאִם אֵין שָׁם אֲחֵרִים שֶׁעֵרְבוּ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לֶאֱפוֹת בְּצִמְצוּם פַּת אֶחָד וּלְבַשֵּׁל קְדֵרָה אַחַת וּלְהַדְלִיק נֵר אֶחָד. הגה: וְאִם הִנִּיחַ עֵרוּב וְלֹא הִזְכִּיר הַמְּלָאכוֹת בְּהֶדְיָא, אֶלָּא אָמַר: בְּדֵין יְהֵא שָׁרֵי לָן לְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָּנָא, הָוֵי כְּמִי שֶׁלֹּא עֵרֵב (יח) כְּלָל (אוֹר זָרוּעַ). וּמִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר לְבַשֵּׁל (יט) לַאֲחֵרִים אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ בּוֹ בַּיּוֹם, דְּהָוֵי כְּמִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּב שֶׁאֵינוֹ מְבַשֵּׁל לַאֲחֵרִים (מהרי''ו).