מֻתָּר לִטְחֹן קֶמַח לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ (א) כִּוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְלָקֹץ עֵצִים מֵהַמְחֻבָּר וּלְהַטִּיל שֵׁכָר, בֵּין שֶׁל תְּמָרִים בֵּין שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד; וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, (ב) אָסוּר. וּמִיהוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְצַמְצֵם, אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּהַרְוָחָה, וְאִם יוֹתִיר יוֹתִיר; אֲבָל לֹא (ג) יַעֲרִים לִטְחֹן אוֹ לַעֲשׂוֹת שֵׁכָר יוֹתֵר, בְּכַוָּנָה, אוֹ אִם יֵשׁ לוֹ קֶמַח אוֹ שֵׁכָר יָשָׁן לֹא יַעֲרִים לַעֲשׂוֹת אַחֵר וְיֹאמַר: מִזֶּה אֲנִי רוֹצֶה; אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ לֶחֶם, מֻתָּר לִטְחֹן לְפַת דְּפַת חַמָּה עָדִיף; וְהוּא הַדִּין (ד) בְּשֵׁכָר, אִם הֶחָדָשׁ עָדִיף, בְּלֹא הָעֲרָמָה שָׁרֵי (הַמַּגִּיד פ''ז).
מֻתָּר (ה) לַעֲקֹר פִּשְׁתָּן, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכַסוֹת בּוֹ אֶת הָאֳכָלִים; וְלַעֲקֹר כְּשׁוּת, שֶׁרָאוּי לְהַטִּיל בּוֹ שֵׁכָר לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד; וְלַעֲקֹר שׂוּמְשֻׂמִין, שֶׁהַיְבֵשִׁים שֶׁבּוֹ רְאוּיִים לֶאֱכֹל מִיָּד.
באר היטב
(ה) לעקור. ואינו יכול לעקור אלא כדי מה שצריך עמ''א:
פֵּרוֹת שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ קְצָת וְנֶאֱכָלִין עַל יְדֵי הַדַּחַק, מֻתָּר לְלַקְּטָן כְּדֵי לְאָכְלָן; וְאִם לְקָטָן לְאָכְלָן וְהוֹתִיר, וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יַתְלִיעוּ אִם לֹא יִכְבְּשֵׁם לְהוֹצִיא לֵחָה מֵהֶם, יָכוֹל לְכָבְשָׁם. אֲבָל אָסוּר לְלַקְּטָם תְּחִלָּה כְּדֵי (ו) לְכָבְשָׁם; וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא אַחַר הַמּוֹעֵד, מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ וּלְכָבְשׁוֹ.
באר היטב
(ו) לכבשם. אפילו אין נמצאים אחר המועד דמלאכה גמורה אינה מותרת אלא בדבר האבוד ועבורי רווחא לא מיקרי פסידא ר''ן אבל לקנות מותר כמ''ש סי' תקל''ט ס''ה:
באר היטב
(א) כיון. דצורך אכילה לא גזרו כיון מלאכתו: (ב) אסור. במקומות שעושין מחיה ביין שרף ששורפין ביורות ויש להם ריוח הרבה יש מקום להתיר וליתן הריוח לעניים כיון שהם אינם עושים מלאכה בעצמם רק ע''י עכו''ם ואפי' ישראל יהיה מסייע מותר דמסייע אין בו ממש מיקרי כיון דהעכו''ם יכול לעשותה בלי סיוע ישראל. בית יעקב סי' מ': (ג) יערים. ואם הערים מותר לאוכלו עיין סי' תק''ג. מ''א: (ד) בשכר. ובחטים ובכל דבר מ''א וכ''כ י''א ע''ש: