ההלכה היומית
יום ראשון וישלח י"ג כסלו תשפ"ד
סימן תקל"ג
סעיף ד'

צָד אָדָם דָּגִים כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לָצוּד, וּמוֹלֵחַ הַכֹּל בַּמּוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֹּאכַל מֵהֶם בַּמּוֹעֵד אִם (ז) יִסְחֹט אוֹתָם בְּיָדוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ. וּמֻתָּר (ח) לְצוּדָן בְּפַרְהֶסְיָא שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד (מָרְדְּכַי).

באר היטב

(ז) יסחוט. אע''פ שמולח הרבה יותר מהצורך הרי יכול לומר על כל אחד בשעת הבאה ומליחה זה נסחט וכן כשמולח חבירו דהערמה כי האי שרי אפילו בי''ט כמ''ש ס''ס ת''ק כ''ש בח''ה. וא''ל מ''ש מקמח דאסור לטחון שלא לצורך כמ''ש ס''א דשאני צידה דכל פעם י''ל שימצא דג משובח יותר משא''כ בקמח. ומה שמותר למלוח על ידי הערמה היינו משום דאין עיבוד באוכלין. מגן אברהם: (ח) לצודן. אפי' נהגו שלא לצוד רשאין לחזור ממנהגם מפני שממעטים משמחת י''ט. ש''ג כנה''ג מ''א:

סימן תקל"ג
סעיף ה'

כָּל מְלָאכוֹת שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָם (ט) אֻמָּנֵיהֶם עוֹשִׂין בְּצִנְעָה; כֵּיצַד, הַצַּיָּדִים (שֶׁל) (י) חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְהַטּוֹחֲנִין וְהַבּוֹצְרִים לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹשִׂים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הגה: וּמֻתָּר לַחְלֹב הַבְּהֵמָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד דְּהָוֵי דָּבָר הָאָבֵד (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן קנ''ג וּבֵית יוֹסֵף).

באר היטב

(ט) אומניהם. דוקא האומנים שעושים הרבה ביחד ונראה כעושה לצורך חול לכן עושים בצנעה: (י) חיות. כוונת רמ''א לאשמועינן דדגים שרי כמ''ש ס''ד. והמ''א הניח בצ''ע דאפשר אף בדגים אסור בפרהסיא ע''ש. ונ''ל דמי שיש לו בריכה גדולה אסור לחפור בחה''מ שיזובו המים כדי שיצודו הדגים דמוכחא מילתא טפי שהוא צורך חול. מ''א עיין שם:

סימן תקל"ד
סעיף א'

אֵין (א) מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד. וְאֵלּוּ שֶׁמְּכַבְּסִין; הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַשִּׁבְיָה וּמִבֵּית הָאֲסוּרִין, וּמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים בָּרֶגֶל, וּמִי שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לְכַבֵּס וְנִשְׁאַל בָּרֶגֶל וְהִתִּירוּ לוֹ, וּמִטְפְּחוֹת (ב) הַיָּדַיִם, וּמִטְפְּחוֹת הַסְפָרִים, וּמִטְפְּחוֹת הַסַפָּג, וּבִגְדֵי קְטַנִּים, וּבַעֲלַת הַכֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בַּמּוֹעֵד, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא (ג) חָלוּק אֶחָד; וְכֻלָּם מְכַבְּסִין כְּדַרְכָּן, אֲפִלּוּ בְּנֶתֶר וְאֹהֶל (פֵּרוּשׁ מִינֵי בֹּרִית), וּבְפַרְהֶסְיָא, עַל גַּבֵּי הַנָּהָר. הגה: מִיהוּ לֹא יְכַבְּסוּ רַק הַצָּרִיךְ לָהֶן, דְּהַיְנוּ חָלוּק אֶחָד (מָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פ' אֵלּוּ מְגַלְּחִין); מִיהוּ בִּגְדֵי הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, דְּהַיְנוּ אוֹתָן שֶׁמְּלַפְּפִים בָּהֶם וּמַשְׁתִּינִים וּמוֹצִיאִין רְעִי בָּהֶם, מֻתָּר לְכַבֵּס ד' וְה' בְּפַעַם א', כִּי צָרִיךְ לְהַרְבֵּה מֵהֶם כָּל רֶגַע, וְהָא דְּמֻתָּר לְכַבֵּס בְּפַרְהֶסְיָא הַיְנוּ דַּוְקָא כְּשֶׁרוֹחֵץ עַל גַּב הַנָּהָר, מִשּׁוּם דְּמִתְכַּבֵּס יוֹתֵר יָפֶה עַל גַּב הַנָּהָר; אֲבָל אִם אֵינוֹ כּוֹבֵס עַל גַּבֵּי נָהָר, לֹא יְכַבֵּס רַק בְּצִנְעָה וְלֹא בְּפַרְהֶסְיָא, כֵּן נ''ל.

באר היטב

(א) מכבסין. כדי שיכבס מערב י''ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול: (ב) הידים. שאפי' כבסן קודם הרגל חוזרים ומתלכלכים טור. משמע דאפי' יש לו הרבה שרי דאל''כ היינו חלוק והטעם שמתלכלכים תיכף וצריך בכל יום אחד וא''כ לפי מה שנוהגים שלא להחליפם אלא משבת לשבת א''כ אסור לכבסן במועד שדי להם בכביסה מעי''ט. מ''א: (ג) חלוק אחד. אפי' אין בו איזורו שרי לדידן מ''א. במצרים נוהגין היתר לכבס על ידי השפחות עכו''ם כל הכלים הצריכים במועד דכיון דצריכים למועד לכולם הוי כמי שאין לו אלא חלוק אחד. מהריק''ש:

יום ראשון וישלח י"ג כסלו תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן