יֵשׁ מַתִּירִים לְפַנּוֹת מֵחָצֵר שֶׁל אַחֵר לְחָצֵר (ב) שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ מִנָּאָה לִכְעוּרָה.

הַזֶּבֶל שֶׁבֶּחָצֵר אָסוּר לְהוֹצִיא, אֶלָּא יְסַלְּקֶנּוּ לַצְּדָדִים; וְאִם נִתְרַבֶּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה חָצֵר כְּרֶפֶת, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לָאַשְׁפָּה.

מִי שֶׁצָּרִיךְ לִרְכֹּב בַּמּוֹעֵד (א) לְטַיֵּל אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, וְלֹא נִסָה לָלֶכֶת בְּרַגְלָיו, יָכוֹל לִטֹּל צִפֹּרְנֵי הַסוּס וּלְתַקֵּן בְּרַגְלָיו וְהָאֻכָּף וְהָרֶסֶן וְכָל צָרְכֵי רְכִיבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. הגה: וּמֻתָּר לִרְכֹּב בַּמּוֹעֵד אֲפִלּוּ מֵעִיר לְעִיר, אֲפִלּוּ בְּחִנָּם, וְכֵן נָהֲגוּ; אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְתַקֵּן כָּל צָרְכֵי הָרְכִיבָה אִם אֵינוֹ רוֹכֵב לְצֹרֶךְ אוֹ לְטַיֵּל (בֵּית יוֹסֵף).