אֵין (טו) לוֹקְחִים בָּתִּים וַאֲבָנִים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, אוֹ לְצֹרֶךְ הַשָּׂכִיר שֶׁמּוֹלִיךְ הַדְּבָרִים הַנִּקְנִים, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל. הגה: וְדַוְקָא הָנֵי דְּאִכָּא פִּרְסוּם בִּקְנִיָּתָן וְאַוְשֵׁי מִלְּתָא, אֲבָל שְׁאָר (טז) כֵּלִים נָהֲגוּ לִקְנוֹתָן בְּצִנְעָה (הַמַּגִּיד).

(יז) לְהַלְווֹת לְעַכּוּ''ם בְּרִבִּית לְאוֹתָם שֶׁרְגִילִים לִלְווֹת מִמֶּנּוּ, מֻתָּר מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּבָר הָאָבֵד; וּלְאוֹתָם שֶׁאֵינָם רְגִילִין לִלְווֹת, גַּם כֵּן מֻתָּר, וְהוּא שֶׁיִּקְּחוּ רִבִּית שֶׁל שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וְיוֹצִיאֶנּוּ (יח) בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. הגה: וּמֻתָּר לִקַּח עַרְבוּת בַּמּוֹעֵד עַל הַלְוָאָה שֶׁיַּעֲשֶׂה אַחַר הַמּוֹעֵד (הג''א).

הַלְוָאָה דְּשֻׁלְחָנוֹת בִּקְבִיעוּת וְחִלּוּף, אָסוּר.