בִּנְיָן, אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, אָסוּר; וְאִם נִפְרַץ גֶּדֶר גִּנָּתוֹ אוֹ כֹּתֶל חֲצֵרוֹ שֶׁבֵּינוֹ (א) לַחֲבֵרוֹ (מָרְדְּכַי פ''ק דמ''ק וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ח), בּוֹנֶהוּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט דְּהַיְנוּ שֶׁמַּנִּיחַ אֲבָנִים זוֹ עַל זוֹ וְאֵינוֹ טָח (ב) בַּטִּיט; אוֹ גּוֹדֵר אוֹתוֹ בְּקָנִים וְגוּמָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְכֵן אִם עָשָׂה מַעֲקֶה לַגַּג, בּוֹנֶה אוֹתוֹ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט; אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר הַסָמוּךְ לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁנָּפַל, בּוֹנֶהוּ (ג) כְּדַרְכּוֹ; וְאִם הָיָה נוֹטֶה לִפֹּל, סוֹתְרוֹ מִפְּנֵי (ד) הַסַכָּנָה וּבוֹנֶה (ה) כְּדַרְכּוֹ. הגה: וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ נוֹטֶה רַק לֶחָצֵר אוֹ לַמָּבוֹי, מֻתָּר לְסָתְרוֹ מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹתוֹ; וְכֵן בִּשְׁאָר דְּבָרִים דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ לְסַכָּנָה, בּוֹנֶה וְסוֹתְרוֹ כְּדַרְכּוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם בנ''י).
מֻתָּר לִטֹּל (ו) גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁבַּבַּיִת.
באר היטב
(ו) גבשושית. דאינו אסור אלא חרישה עיין סי' קל''ז ס''ט וב''י שם:
סְדָקִים שֶׁבַּגַּג, מֻתָּר לְסָתְמָן בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אֲבָל לֹא בִּכְלֵי אֻמָּנוּת.
באר היטב
(א) לחבירו. דליכא למיחש שם לגנבי: (ב) בטיט. עיין ט''ז שהעלה דמותר לעשות סולם ולהטיח גגו בחול המועד לצורך המועד עיין שם: (ג) כדרכו. דאיכא למיחש לגנבי: (ד) הסכנה. אבל בלא''ה אסור לסתרו ולבנותו ואפי' איכא חשש גנבי. מרדכי: (ה) כדרכו. דאם לא כן מימנע ולא סתיר: