מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ (ט) בֶּגֶד בַּמּוֹעֵד, אִם הָיָה הֶדְיוֹט וְאֵינוֹ מָהִיר בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה כְּדַרְכּוֹ; וְאִם הָיָה (י) אֻמָּן מָהִיר, הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָהּ מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּפִירוֹת רְחָבוֹת וּתְפִירָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, כְּשִׁנֵּי הַכֶּלֶב. הגה: וְכָל אָדָם יַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לִתְפֹּר בְּשִׁנּוּי זֶה; וְלֹא מְהָנֵי לְאֻמָּן לִתְפֹּר עַל יְדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה בַּאֲחִיזַת הַמַּחַט בְּיָדוֹ, אֶלָּא בָּעֵינָן שִׁנּוּי הַנִּכָּר (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן פ''ז).

אֲפִלּוּ מְלָאכוֹת הַמֻּתָּרוֹת אֵינָם מֻתָּרוֹת לַעֲשׂוֹתָן אֶלָּא לְעַצְמוֹ אוֹ לַאֲחֵרִים בְּחִנָּם; אֲבָל בְּשָׂכָר, אָסוּר. וּמִיהוּ אִם אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ שָׂכָר קָצוּב, אֶלָּא שֶׁאוֹכֵל עִמּוֹ בִּשְׂכָרוֹ, מֻתָּר. הגה: וְדָבָר הָאָבֵד מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר קָצוּב (כָּל בּוֹ).

כָּל מְלָאכָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ עַל יְדֵי פּוֹעֵל שֶׁאֵין לוֹ מַה (א) יֹּאכַל, כְּדֵי שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר (ב) וְיַרְוִיחַ.