ההלכה היומית
יום ראשון ויגש ה' טבת תשפ"ד
סימן תקמ"ג
סעיף א'

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ אָסוּר לוֹמַר (א) לְעַכּוּ''ם לַעֲשׁוֹתוֹ.

באר היטב

(א) לעכו''ם. נ''ל דלצורך מצוה הצורך בח''ה שרי לומר לעכו''ם לעשותו דהא יש מתירין אפי' בשבת מ''א עסי' ש''ז סעיף ה':

סימן תקמ"ג
סעיף ב'

עַכּוּ''ם שֶׁקִּבֵּל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לִבְנוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל (ב) בְּקַבְּלָנוּת, אָסוּר לְהַנִּיחַ לַעֲשׂוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חוּץ (ג) לַתְּחוּם; אֲבָל אִם נָתַן לוֹ מְלָאכָה בְּתָלוּשׁ קֹדֶם הַמּוֹעֵד, בְּקַבְּלָנוּת, לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל עַכּוּ''ם, מֻתָּר.

באר היטב

(ב) בקבלנות. ואם בנו באיסור מותר ליכנס בו. מ''א וט''ז ע''ש: (ג) לתחום. דחיישינן שיבואו לשם אנשים ממקומות אחרים. ואריס מותר לעשות בשדה כמ''ש סימן רמ''ג:

סימן תקמ"ג
סעיף ג'

מֻתָּר לִתֵּן לְעַכּוּ''ם מְלָאכָה, בְּקִיבּוֹלֶת אוֹ בִּשְׂכִיר יוֹם, שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה (ד) אַחַר הַמּוֹעֵד; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמְדֹּד וְיִשְׁקֹל (ה) וְיִמְנֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַּחֹל. הגה: וְאַף אִם יַעֲשֶׂה הָעַכּוּ''ם אַחַר כָּךְ מְלָאכָה, (ו) שָׁרֵי, הוֹאִיל וְהִתְנָה עִמּוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ אַחַר הַמּוֹעֵד (מָרְדְּכַי רֵישׁ פ' מִי שֶׁהָפַךְ וּבֵית יוֹסֵף וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם).

באר היטב

(ד) אחר. פירוש שיאמר לו בהדי' שיעשנה אחר המועד. וה''ה דלישראל שרי ליתן. מ''א: (ה) וימנה. ואם כן כשנותן כליו לכובס אסור למנות מ''א. ועיין בבאר הטיב אשר לפני שהניח בצ''ע ממ''ש בסי' תקנ''א סס''ג דאוסר רמ''א שם ליתן לכובס עד אחר ט''ב וכתב מ''א אפי' אומר לכבס אחר תשעה באב עכ''ל דלא דק דהתם שלא יסיחו דעתן מן האבילות: (ו) שרי. פי' א''צ למחות בידו עיין סי' רמ''ח:

יום ראשון ויגש ה' טבת תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן