ההלכה היומית
יום שני ויגש ו' טבת תשפ"ד
סימן תקמ"ד
סעיף א'

צָרְכֵי רַבִּים מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, כְּגוֹן לְתַקֵּן הַדְּרָכִים וּלְהָסִיר מֵהֶם הַמִּכְשׁוֹלוֹת; וּלְצַיֵּן הַקְּבָרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזָּהֲרוּ מֵהֶם הַכֹּהֲנִים; וּלְתַקֵּן הַמִּקְוָאוֹת. הגה: וְדַוְקָא צָרְכֵי רַבִּים כָּאֵלּוּ, שֶׁהֵם צְרִיכִים (א) לְגוּף הָאָדָם, אֲבָל שְׁאָר צָרְכֵי רַבִּים כְּגוֹן בִּנְיַן (ב) בה''כ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת הָרַשְׁבָּ''א), אָסוּר לַעֲשׂוֹת בַּמּוֹעֵד; וְהוּא הַדִּין דְּלִשְׁאָר צָרְכֵי מִצְוָה אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת אֻמָּן בַּמּוֹעֵד (ריב''ש סִימָן רכ''ו).

באר היטב

(א) לגוף. וה''ה לתקן מרחצאות לרבים ודוקא מעשה הדיוט עיין מ''א: (ב) ב''ה. ובזמן הזה שרי דאם יתעכב שמא ימנעו העכו''ם מלבנות בית הכנסת. מ''א:

סימן תקמ"ד
סעיף ב'

בּוֹרוֹת וּמַעְיָנוֹת שֶׁל רַבִּים שֶׁנָּפַל בָּהֶם עָפָר וַאֲבָנִים וְנִתְקַלְקְלוּ, מֻתָּר (ג) לְתַקְּנָם וַאֲפִלּוּ אֵין רַבִּים צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן; אֲבָל לַחְפֹּר לָהֶם בּוֹרוֹת מֵחָדָשׁ, שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן, אִם הָרַבִּים צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה מֻתָּר אֲפִלּוּ אִם כִּוְּנוּ מְלָאכְתָן בַּמּוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא וּבְטִרְחָא יְתֵרְתָּא; וְאִם אֵין צְרִיכִים לָהֶם עַתָּה, לֹא יַעֲשׂוּ. אֲבָל בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁל יָחִיד אָסוּר לַחְפֹּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ, וַאֲפִלּוּ צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה; וְאִם הָיוּ עֲשׂוּיִם כְּבָר, וְנִתְקַלְקְלוּ, אִם צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה מֻתָּר לְתַקְּנָם; וְאִם אֵין צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה אָסוּר לְתַקְּנָם, אֲבָל מֻתָּר (ד) לְהַמְשִׁיךְ מַיִם לְתוֹכָן אֲפִלּוּ אֵין צָרִיךְ לָהֶם עַתָּה.

באר היטב

(ג) לתקנם. אפי' כוון מלאכתן במועד ט''ז ע''ש. וה''ה דמותר לעשות חריץ מעשה הדיוט שיבואו המים לעיר שישתו בהרוחה ואע''פ שהוא טורח גדול ובפרהסיא וכיון מלאכתו במועד אעפ''כ שרי לפי שצרכי רבים אין לגמרם אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשה לעולם הרא''ש וכתב המ''א משמע דאם יש מנהיג שהרשות בידו לעשות לבדו אסור לעשותו במועד: (ד) להמשיך. פי' שמקבלין מי גשמים מהגג ומוליכין לבור לפי שאין זה טורח מרובה אבל להביא מים דרך חריץ אסור עיין מ''א:

סימן תקמ"ה
סעיף א'

אָסוּר לִכְתֹּב בְּחֹל הַמּוֹעֵד; וַאֲפִלּוּ לְהַגִּיהַּ אוֹת אַחַת בַּסֵפֶר, אָסוּר. הגה: וּלְצֹרֶךְ (א) רַבִּים יֵשׁ אוֹסְרִים כָּל שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד (ת''ה סִימָן פ''ה), וְיֵשׁ מַתִּירִין (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף). וְנָהֲגוּ לְהָקֵל בַּכְּתָב (ב) שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן.

באר היטב

(א) רבים. גזירת הדיינים והרשאה הוי צרכי רבים רש''ך ח''א סימן קי''ג: וכתב המ''א וכל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו לכך. ובשכנה''ג נסתפק אם מותר לשרטט ע''ש: (ב) שלנו. היינו משיט''א. מ''א:

יום שני ויגש ו' טבת תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן