לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב וְיוֹמוֹ, יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (ג) לָאָרֶץ עַד תְּפִלַּת מִנְחָה וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לִישֵׁב עַל סַפְסַלֵּיהֶם מִיָּד אַחַר (ד) שֶׁיֵּצְאוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת שַׁחֲרִית, וּמַאֲרִיכִין עִם הַקִּינוֹת עַד מְעַט קֹדֶם חֲצוֹת. וְאֵין מַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּלַּיְלָה, כִּי אִם נֵר (ה) אֶחָד לוֹמַר לְאוֹרוֹ קִינוֹת וְאֵיכָה.
אֵין אוֹמְרִים (ו) תַּחֲנוּן וְלֹא סְלִיחוֹת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי) בְּתִשְׁעָה בְּאָב, וְאֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם מִשּׁוּם דְּמִקְרֵי מוֹעֵד. הגה: וְקוֹרִין (ז) בַּתּוֹרָה כִּי תוֹלִיד בָּנִים, וּמַפְטִירִין בְּיִרְמִיָּה (ח) אָסֹף אֲסִיפֵם. וְכָל הַקַּדִּישִׁים שֶׁאוֹמְרִים אַחַר אֵיכָה עַד שֶׁיּוֹצְאִים לְמָחָר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, אֵין אוֹמְרִים תִּתְקַבַּל. וְאֵין אוֹמְרִים אֵל אֶרֶךְ אַפַּיִם (טוּר וּמִנְהָגִים), וְלֹא לַמְנַצֵּחַ (מִנְהָגִים), וְלֹא פִּטּוּם (ט) הַקְּטֹרֶת (מָרְדְּכַי). וְאֵין צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת מְקוֹמוֹ בְּתִשְׁעָה בְּאָב.
באר היטב
(ו) תחנון. ואומרים מזמור לתודה כ''ש בעט''ב וכ' א''ז וכן הנהיג זקיני הגאון ז''ל דלא כהגמ''נ. ועססי' נ''א. ואין אומרים שיר מזמור לאסף. כתב הט''ז נ''ל דמותר לעשות הספד על חכם שמת ולישב ע''ג קרקע בט''ב ואפי' אחר חצות ע''ש. וכ''פ בתשו' דבר שמואל סי' ט' ע''ש: (ז) בתורה. ויש לברך ברוך דיין האמת קודם שקורא בתורה בלא שם ומלכות. מ''א ע''ש: (ח) אסוף. בניגון איכה: (ט) הקטורת. וכ''ש שאין אומרים סדר הקרבנות הכתובים סוף סי''א:
בִּשְׁעַת הַקִּינוֹת אָסוּר לְסַפֵּר דָּבָר וְלָצֵאת חוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק לִבּוֹ מִן הָאֵבֶל; וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָשִׂיחַ עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנוֹהֲגִין לוֹמַר קְצָת נֶחָמָה אַחַר הַקִּינוֹת לִפְסֹק בְּנֶחָמָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי).
באר היטב
(ג) לארץ. ונ''ל דמותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב ע''ג קרקע. מ''א: מהרי''ל ישב להדיא על הרצפה ולא על גבי המעלה דלפני התיבה והיה לו סרבל גרוע שלא להפסיד בגדיו בישיבת הקרקע ולמנחה החליף מן הגרוע: (ד) שיצאו. דהולכין על הקברות והוי עד חצות דאז רשאים לישב על הספסל מנהגים. וכתב הט''ז אבל שאר דברים דהיינו רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל וכו' ודאי אסורים עד הלילה כמו אכילה ושתיה והמון העם טועים והולכים אחר חצות במנעלים ומחסרון ידיעה עושים כן ע''ש ועסי' תקנ''ד ס''ק א': (ה) אחר. ומהרי''ל כתב להדליק עוד נר אחד שאם יכבה נר החזן ידליק ממנו. משמע שהקהל לא יאמרו איכה וקינות רק ישמעו מהש''ץ. מ''א. וט''ז כתב דכל הקהל צריכים לומר הקינות דמה יועיל אמירות החזן לחוד ע''כ נראה דבכל שכונה יהיה נר אחד שע''י הדוחק יוכלו לומר קינות לאורו ע''ש. ובאר היטב כ' דמ''ש כ''א נר אחד היינו דוקא בכניסת הלילה אבל בשעת קריאת איכה וקינות יכולין להדליק כל אחד נר ע''ש: מהרי''ל היה נותן ריוח בין כל פסוק ופסוק מעט ובין כל איכה יותר מעט. ופסוק אחרון שבכל איכה אומר בקול רם. וטוב שיחיד יקרא איכה גם ביום. של''ה: