ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת (יג) וְנִדְחָה לְיוֹם רִאשׁוֹן, (יד) בַּעַל בְּרִית מִתְפַּלֵּל מִנְחָה (טו) בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְרוֹחֵץ, וְאֵינוֹ מַשְׁלִים תַּעֲנִיתוֹ לְפִי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלּוֹ הוּא.
נוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לִשְׁחֹט וְשֶׁלֹּא לְהָכִין צָרְכֵי סְעֻדָּה עַד אַחַר (טז) חֲצוֹת. הגה: וְהוֹלְכִים עַל (יז) הַקְּבָרוֹת מִיָּד כְּשֶׁהוֹלְכִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תוס'), וְאִם אֵרַע מֵת בְּט' בְּאָב אֵין אוֹמְרִים צִדּוּק הַדִּין (תַּשְׁבֵּ''ץ).
באר היטב
(טז) חצות. ולצורך סעודת מצוה מותר לשחוט קודם חצות עסי' תקנ''א ס''ט בהג''ה: (יז) הקברות. ואם אין קברי ישראל הולכים על קברי עכו''ם ואין לילך על קברי עכו''ם אם יש שם כו''ם. וכ' בכתבי האר''י ז''ל דאין לילך על הקברות אלא לצורך הלוית המת ובפרט אם לא תיקן עון קרי כי מתדבקים בו החיצונים:
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁאֵין בּוֹנִים לְעוֹלָם בִּנְיָן (א) מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים, אֶלָּא טָח בֵּיתוֹ בַּטִּיט וְסַד בַּסִיד וּמְשַׁיֵּר מָקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח (ב) בְּלֹא סִיד; וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת, הֲרֵי זוֹ (ג) בְּחֶזְקָתָהּ וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִקְלֹף בַּכְּתָלִים.
באר היטב
(א) מסוייד. ובה''כ שרי בכל ענין וכן המנהג. מ''א: (ב) בלא סיד. דלא כאותן העושין האמה שחור דזהו ג''כ ציור לבוש ושל''ה ואותן התולין בגדי רקמה סביב הכתלים ישיירו גם כן אמה וכן בקישוטי הנשים שמתקשטות במילואן עברו אדרבנן גם גורמין הרבה רעות מעכו''ם המתקנאין ע' של''ה: (ג) בחזקתה. ואם ידוע שנעשה ביד ישראל באיסור חייב לקלפו. מ''א:
באר היטב
(יג) ונדחה. אבל אם חל מילה בט''ב משלימין מיהו מותרים לאכול בליל י' בשר כמ''ש בסימן תקנ''ח סק''א: (יד) בעל ברית. כולם בכלל כמ''ש ס''ח: (טו) בעוד. הוא מנחה קטנה מ''א עיין שם. וכתב מי''ט וה''ה פדיון הבן למהרש''ל דהוי סעודת מצוה שהאב והכהן לא ישלימו וכ' המ''א בסי' תקס''ח סעיף קטן י' דפשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעודה אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול אפי' בביתו מיהו קודם הסעודה נראה לי דאסור לאכול בביתו מיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די''ט שלהם הוא ע''ש. ועכשיו נתפשט המנהג להשלים אפי' באחד מד' צומות שנדחו וכ''כ הרדב''ז ומ''א דעכשיו נתפשט המנהג שרוב הסעודות עושין בלילה א''כ ביום התענית גם כן אין להקל עיין שם. (אבל בספר אליה רבה דחה אותו בשתי ידים ומסיק להיתר גמור רק שלא יעשו סעודה ע''ש):