הַנּוֹדֵר לָצוּם עֲשָׂרָה יָמִים בְּאֵיזֶה יוֹם שֶׁיִּרְצֶה, וְהָיָה מִתְעַנֶּה בְּיוֹם אֶחָד מֵהֶם וְהֻצְרַךְ לִדְבַר (ה) מִצְוָה אוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד אָדָם גָּדוֹל אוֹ שֶׁמִּצְטַעֵר (טוּר), הֲרֵי זֶה לוֹוֶה וּפוֹרֵעַ יוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי לֹא קָבַע (ו) הַיָּמִים בִּתְחִלַּת הַנֶּדֶר; אֲבָל אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו קֹדֶם לָכֵן לְהִתְעַנּוֹת יוֹם אֶחָד, אֶלָּא בְּמִנְחָה קִבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת לְמָחָר, מִקְרֵי תַּעֲנִית זֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִלְווֹתוֹ. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן יוֹם זֶה מַמָּשׁ, כְּגוֹן שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת נִדְרוֹ: אֶתְעַנֶּה יוֹם פְּלוֹנִי, אוֹ אֶתְעַנֶּה (ז) ב' וְה' כָּל הַשָּׁנָה, אוֹ כְּדוֹמֶה לָזֶה (ת''ה סִימָן ער''ה וְכָל בּוֹ); וְכֵן אִם הָיָה תַּעֲנִית חֲלוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לִלְווֹתוֹ. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִלְווֹת וְלִפְרֹעַ תַּעֲנִית צִבּוּר (ת''ה סִימָן קנ''ו וְכָל בּוֹ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם); מִיהוּ תַּעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁנּוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת אַחַר פֶּסַח וְסֻכּוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, וְאֵרַע בְּרִית מִילָה, (ח) מִצְוָה לֶאֱכֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה, כִּי לֹא נָהֲגוּ לְהִתְעַנּוֹת בִּכְהַאי גַּוְנָא; וְדַוְקָא כְּשֶׁאוֹכְלִים שָׁם, אֲבָל אִם שׁוֹלְחִים לוֹ לְבֵיתוֹ, אֵין לוֹ לֶאֱכֹל. וְאִם קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית (ט) בְּמִנְחָה, צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''א). יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם מִצְטַעֵר הַרְבֵּה בְּתַעֲנִיתוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתוֹ (י) בְּמָמוֹן, וְהוּא הַדִּין בְּאֹנֶס אַחֵר (הָרֹא''שׁ בְּשֵׁם הָרַאֲבַ''ד וְר' יְרוּחָם ני''ח ח''א); וְנִרְאֶה דַּוְקָא בְּקִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית בְּעָלְמָא, אֲבָל אִם קִבְּלוֹ דֶּרֶךְ נֶדֶר, צָרִיךְ לְקַיֵּם נִדְרוֹ.
מִי שֶׁנָּדַר לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ תַּעֲנִיּוֹת, יָכוֹל (יא) לִדְחוֹתָם עַד יְמוֹת הַחֹרֶף וְיָכוֹל לִלְווֹת יוֹם אָרֹךְ וּלְשַׁלֵּם יוֹם קָצָר, דְּכָל אֶחָד מִקְרֵי יוֹם (פִּסְקֵי מהרא''י סִימָן ס' וְהַגָּהוֹת מָרְדְּכַי).
באר היטב
(יא) לדחותם. ודוקא לזמן מועט דחיישינן שמא ימות. מ''א ע''ש:
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁשְּׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת רְצוּפִים, יֵשׁ לְהַשְׁווֹתָם (יב) לְאַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת שֶׁאֵינָם רְצוּפִים. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְאָדָם חַלָּשׁ סַגֵּי לוֹ בְּב' יָמִים רְצוּפִים; אֲבָל אָדָם בָּרִיא, שְׁלֹשָׁה יָמִים (הַגָּהוֹת מִנְהָגִים בְּשֵׁם מַהֲרִ''י ברי''ן). וְנִרְאֶה לִי דְּכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לָצוּם מ' יָמִים שֶׁאֵינָן רְצוּפִים, מִכֹּחַ (יג) תְּשׁוּבָה כְּדֵי לְהִצְטַעֵר, וְאָז מַשְׁוִּינָן הַאי צַעַר לְהַאי צַעַר, וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֶמְרוּ דִּינִים אֵלּוּ בְּדִבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים זַ''ל; אֲבָל מִי שֶׁנָּדַר לָצוּם מ' יוֹם, צָרִיךְ לְקַיֵּם מַה שֶּׁנָּדַר, דְּלֹא גָּרַע מִיּוֹם זֶה דְּאֵינוֹ לוֹוֶה וּפוֹרֵעַ; וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר אֲפִלּוּ יוֹם זֶה לוֹוֶה וּפוֹרֵעַ, הֲכָא מוֹדֶה דְּצָרִיךְ לְקַיֵּם נִדְרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן מ' יוֹם שֶׁלִּפְנֵי (יד) יוֹם כִּפּוּר, שֶׁמִּתְעַנִּים לְזֵכֶר עֲלִיַּת מֹשֶׁה בָּהָר, שֶׁמִּי שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, שֶׁאֵין לָהֶם תַּשְׁלוּמִין בִּשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָה יָמִים רְצוּפִים.
באר היטב
(יב) לארבעים. המתענים ג' ימים וג' לילות נוהגי' להתענות עוד ב' שעות בליל ד' שיהיה ע''ד שעות סי' לדבר שובה ישראל ע''ד ה' אלהיך והאוכלים בתחלת הלילה לא הפסידו שהוא כמנין חסד מט''מ. והמתענה שני ימים יתענה שעה אחת בלילה ויפסיק גם כן שעה אחת מבעוד יום דהוי כמו כ''ז תעניתים דיום ראשון הוי תענית א' ואחר כך עולה כל שעה ליום א'. ושעה לאו דוקא דמקצת השעה ככולה. מ''א: (יג) תשובה. ומכל מקום טוב יותר שיצום מפוזרים שבכל עת יהיה לבו נכנע ויהיה חטאיו נגדו תמיד. מ''א: (יד) י''כ. ויתחיל להתענות אחר ט''ו באב ולא יתענה בשבת ור''ח. ע''ה מ''א:
באר היטב
(ה) מצוה. כגון לסעודת מצוה אע''ג דלא שייך בגוה. מ א ע ש. ועיין חות יאיר סימן ע. (ו) ה מ ם. ואעפ י שקבלו במנחה מותר. ב''י: (ז) שני. ק''ל דכאן אמר דבזה אין יכול ללוות אפי' במצטער דהוי ביום זה ולעיל סימן תקנ''ב סי''א באם חל עט''ב אז ילוה ופורע. ובאמת יש מחלוקת בין הפוסקים אי אמרי' גם ביום זה לוה ופורע. וצ''ל דההיא דלעיל סי' תקנ''ב לאו הלכתא היא אלא דוקא שמתענה עד שיעור גדול מהיום ואחר כך לוה ופורע כמש''ל גם כאן מועיל אם מתענים מקצת היום ואח''כ לוה ופורע אפי' ביום זה. ט''ז: הא דב' וה' מיקרי יום זה ולא מהני ביה הלואה היינו דוקא שרוצה להתענות ביום אחר עבור יום ב' או ה' דאמרינן שהוא קיבל עליו דוקא יום ב' וה' דהם יומי דרחמי אבל אם רוצה ללוות מיום ב' זה על יום ב' אחר או על ה' אחר דהיינו אחר שישלימו מספר ימי נדרו שקצב עליו שפיר מצי למעבד כן ט''ז. והא דאמרינן דב' וה' הוי כיום זה דוקא אם נדר להתענות בה''ב בשנה זו. אבל אם לא אמר בשנה זו לא מיקרי יום זה. מ''א ע''ש: (ח) מצוה. נ''ל דאם יודע לפני ר''ה שיאכל בין ר''ה לי''כ על ברית מילה מחויב להתענות עוד יום אחד לפני ר''ה דהא מה''ט מתענין ד' ימים לפני ר''ה נגד ד' ימים שאוכלין וכ''ש אם אירע מילה בד' ימים שלפני ר''ה שמתענין יום א' נגדו מיהו נ''ל אם ר''ה הוא ביום ה' דליכא אלא ד' ימים לפני ר''ה אין צריך להתענות יום אחד קודם שבת דמעיקרא לא קיבלו עלייהו אלא להתענות בימי הסליחות ולא בימים האחרים. ופשוט דכשחל פדיון הבן או שאר סעודות מצוה בבה''ב או ביו''ד ימים ג''כ מצוה לאכול. אבל בשאר תענית שגוזרים הצבור אסור לאכול אפי' בסעודת מצוה. ואם חל פדיון הבן בתענית ציבור נוהגים לפדות הבן ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה ש''ך בי''ד סימן ש''ה ס''ק י''ב וכתב המ''א אם חל יום ל''א בשבת וביום א' הוא תענית עשרת ימי תשובה מאחר דהוי מצוה שלא בזמנו ויוכל לדחותו יותר לא מיקרי סעודת מצוה ויעשה הסעודה בלילה אבל בזמנה מותר לאכול כמ''ש. וצ''ע כשמתענין כ' סיון אם מותר לאכול על סעודת מצוה מיהו פעם אחד חל בערב שבת והיה מילה וציוה הרב לאכול מפני שלא ימצאו אנשים שילכו בלילה. ופשוט דבמקום דמותר לאכול על הסעוד' אינו תענית כלל ומותר אחר כך לאכול ולשתות אפי' בביתו מיהו קודם הסעוד' נראה לי דאסור לאכול בביתו ומיהו הבעלי ברית מותרים לאכול מיד די''ט שלהם הוא מ''א וע' סי' תקנ''ט סעיף קטן ט''ו מש''ש ע' מ''א: (ט) במנחה. ע' מגן אברהם: (י) בממון. ושיעורו ליתן י''ב פשיטים שהם מטבע ווינ''ר לבוש. והעשיר יתן לפי עשרו. מגן אברהם: