אִם חָל בַּחֹל, (ה) אוֹמֵר: יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ; וְאִם חָל (ו) בְּשַׁבָּת, אוֹמֵר: זִכְרוֹן תְּרוּעָה.
אֵינוֹ אוֹמֵר: מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן; וְכֵן אֵינוֹ אוֹמֵר: וְהַשִּׂיאֵנוּ; וּבִתְפִלַּת מוּסָף אֵינוֹ אוֹמֵר: וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ, אֶלָּא וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ וְחוֹתְמִין (ז) וּדְבָרְךְ אֱמֶת וְכו' (טוּר).
באר היטב
(ז) ודברך. בין בהפטרה בין בקידוש:
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה מִתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים נוֹהֲגִין לוֹמַר בְּקוֹל (ח) רָם. וּלְהַטְעוֹת לֹא חַיְישִׁינָן, כֵּיוָן שֶׁמְּצוּיִים בְּיָדָם מַחְזוֹרִים. הגה: וְנוֹהֲגִין שֶׁכָּל אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: (ט) לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב (טוּר).
באר היטב
(ח) רם. אבל לא יגביה קולו מאוד עיין של''ה: (ט) שנה. כ' לבוש שביום ראשון אחר התפלה א''ל לשנה טובה תכתב דיש להחזיק חבירו לצדיק והמ''א כ' דיכול לאומרו עד אחר חצות ע''ש. וט''ז כ' דיש לאומרו בליל שני גם כן דהא ביום שני אומרים זמן מטעם שעיקר מיום שני לפעמים עיין שם. וי''ל תִכָּתֵב וְתֵחָתֵם. מ''צ:
באר היטב
(ה) אומר. אפי' בלילה בקידוש: (ו) בשבת. ואומר או''א רצה במנוחתינו קדשנו אבל בשאר מקומו' א''א רצה במנוחתנו. לבוש: