אָסוּר לָסוּךְ אֲפִלּוּ מִקְצָת גּוּפוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אֶלָּא לְהַעֲבִיר (א) הַזֻּהֲמָא; אֲבָל אִם הוּא חוֹלֶה, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ סַכָּנָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּרֹאשׁוֹ, מֻתָּר.
אָסוּר לִנְעֹל (ב) סַנְדָּל אוֹ מִנְעָל שֶׁל עוֹר, אֲפִלּוּ קַב הַקִּטֵּעַ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁל עֵץ וּמְחֻפֶּה עוֹר, אָסוּר; אֲבָל שֶׁל גֶּמִּי אוֹ שֶׁל קַשׁ, אוֹ שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל שְׁאָר מִינִים, מֻתָּר אֲפִלּוּ לָצֵאת בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּמֻתָּר לַעֲמֹד עַל (ג) כַּרִים וּכְסָתוֹת שֶׁל עוֹר, וּמִכָּל מָקוֹם (ד) הַמַּחְמִיר תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה (מָרְדְּכַי דְּיוֹמָא וּתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן קמ''ט).
באר היטב
(ב) סנדל. חולצין מנעל מבעוד יום והולכין לבית הכנסת יחף. וכתב ב''ח וראיתי מרבותי שהלכו יחף לגמרי בלא בתי שוקיים. ומ''א וט''ז מתירים לילך בבתי שוקיים וכן נוהגין. ועיין ט''ז שהאריך והעלה דלד''ה אין שום היתר לנעול מנעל אפי' לדבר מצוה. ובלבישת בתי שוקיים של בגד או אנפילאות מותר ולית בה ספק כלל ובעו''ה רבים מהמון עם ואפי' קצת לומדים הולכים ברחוב במנעלים וכשבאים לבה''כ הם הולכים גם כן במנעלים רק בשהגיע למקומו חולץ כל זמן שעומד שם ותו לא ואלו בחשכה יתהלכו ופושעים נקראו אם אינם שומעים לקול מוריהם עכ''ל ועיין ס''ק ו' מש''ש: (ג) כרים. ובתפלת י''ח אסור לעמוד על שום דבר. אחרונים: (ד) המחמיר. והרדב''ז סימן ק''ץ כתב דאין כאן בית מיחוש אפי' בקשים:
הַחַיָּה, כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם מֻתֶּרֶת לִנְעֹל אֶת הַסַנְדָּל; (ה) וְהַחוֹלֶה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה; וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה בְּרַגְלָיו.
באר היטב
(ה) והחולה. והב''ח החמיר בזה עיין א''ז:
באר היטב
(א) הזוהמא. עיין מה שכתבתי סימן תרי''ג סעיף קטן א' בשם הט''ז דאפי' רחיצה להעבי' הזוהמא נמי אסור ומדברי המ''א נראה דמותר ברחיצה להעביר הזוהמא ע''ש: