מְקַבֶּלֶת אִשָּׁה הַלּוּלָב מִיַּד בְּנָהּ אוֹ מִיַּד בַּעֲלָהּ וּמַחְזִירָתוֹ לַמַּיִם וְתוֹסִיף עָלָיו מַיִם אִם צָרִיךְ, אֲבָל לֹא תַּחְלִיף הַמַּיִם; וּבְחֹל הַמּוֹעֵד, מִצְוָה לְהַחְלִיפָם כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר לַח וְהָדוּר. הגה: וְנוֹהֲגִין לִקַּח כָּל יוֹם חֹל הַמּוֹעֵד עֲרָבָה (א) חֲדָשָׁה וּלְקָשְׁרָהּ בַּלּוּלָב, וְהוּא הִדּוּר מִצְוָה.
עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהֵבִיא לוּלָב לְיִשְׂרָאֵל מִחוּץ לַתְּחוּם מֻתָּר לִטְּלוֹ אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּבָא בִּשְׁבִילוֹ. הגה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקפ''ו (סָעִיף כ''א וְכ''ב) וְסִימָן ש''ז (סָעִיף ג'), אִם מֻתָּר לוֹמַר (א) לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לֵילֵךְ אַחֲרָיו אוֹ לְחַלֵּל יוֹם טוֹב בִּשְׁבִילוֹ.
באר היטב
(א) לעכו''ם. הסכמת האחרונים דאפילו בי''ט שני שהוא דרבנן מותר לומר לעכו''ם להבי' לולב ואתרוג חוץ לתחום וכן המנהג במדינה זו לשלוח אחר אתרוג ביו''ט. ומ''מ בשבת אין לשלוח בשביל י''ט שאחריו ע' ט''ז ומ''א. וכתב הרשב''א סי' רצ''ו ערבה שנתלשה בי''ט שני אסור לטלטלה אפילו אין לו אחרת לצאת בה דמוקצה היא וכתב המגן אברהם ונ''ל דאפילו ביו''ט ראשון אסור לטלטל אך אם נתלש ביו''ט ראשון מותר בשני לכ''ע ע''ש. ומהרשד''ם חא''ח סי' כ''ב חולק על הרשב''א ומתיר ע''ש. ומהרח''ו בספר עץ החיים דחה דבריו וכתב לאסור כדברי הרשב''א:
אִם קָנָה אֶתְרוֹג שֶׁרָאוּי לָצֵאת בּוֹ בְּצִמְצוּם, כְּגוֹן שֶׁהוּא (א) כְּבֵיצָה מְצֻמְצֶמֶת, וְאַחַר כָּךְ מָצָא גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, מִצְוָה לְהוֹסִיף עַד שְׁלִישׁ (ב) מִלְגָיו בִּדְמֵי הָרִאשׁוֹן, כְּדֵי (ג) לְהַחְלִיפוֹ בְּיוֹתֵר נָאֶה. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם מוֹצֵא שְׁנֵי אֶתְרוֹגִים לִקְנוֹת וְהָאֶחָד הָדוּר מֵחֲבֵרוֹ, יִקַּח (ד) הֶהָדָר אִם אֵין מְיַקְּרִים אוֹתוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלִישׁ מִלְגָיו בִּדְמֵי חֲבֵרוֹ. הגה: וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶתְרוֹג, אוֹ שְׁאָר מִצְוָה עוֹבֶרֶת, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבַזְבֵּז עָלֶיהָ הוֹן (ה) רַב, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ, אֲפִלּוּ מִצְוָה עוֹבֶרֶת (הָרֹא''שׁ וְרַבֵּנוּ יְרוּחָם ני''ג ח''ב); וְדַוְקָא מִצְוַת עֲשֵׂה, אֲבָל לֹא תַּעֲשֶׂה יִתֵּן כָּל (ו) מָמוֹנוֹ קֹדֶם שֶׁיַּעֲבֹר (הָרַשְׁבָּ''א וְרַאֲבָ''ד) וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן תרנ''ח (בהג''ה).
באר היטב
(א) כביצה. אבל אם הוא גדול כשאר אתרוגים אע''פ ששניהם באים כאחד לפניו אין מחויב לקנות ההדור לסבר' זו. ב''י: (ב) מלגיו. פי' אם הקטן נמכר בשש יוסיף ב' דינרין דהיינו שליש של תוך הדמים ושליש מלבר היינו שיחלוק הדמים לשנים ויוסיף חלק שלישי דהיינו שיוסיף ג' דינרין: (ג) להחליפו. אבל אם חבירו אינו רוצה להחליפו רק למכרו אינו מחויב לקנות כיון שכבר קנה זה. ב''י: (ד) ההדר. אבל אם כבר קנה א' א''צ להוסיף להחליפו בהידור לכ''ע כן נראה דעת הש''ע וכ''פ של''ה. אבל דעת הט''ז ומ''א דגם בקנה כבר חייב להוסיף שליש על סך שקנה אם הוא הדור שליש יותר מחבירו ע''ש. המוכר לולב או אתרוג לחבירו ונמצא בו ריקובים לאחר שבא לידו המוציא מחבירו עליו הראיה ש''ג. כתב הרמ''מ מי שקנה אתרוג גדול יפה בדמים יקרים ובא אחר ופסלו אין חייב לשלם אלא אתרוג קטן לצאת בו מיהו מה ששוה הגדול יותר מהקטן אחר החג חייב לשלם לו ע''ש ועיין בכנה''ג אבל בתשובת חכם צבי סי' ק''ך חולק עליו וכתב דחייב לשלם דמי האתרוג ע''ש וכן הסכים בתשו' שבות יעקב ח''ב סימן כ''ט ע''ש: (ה) רב. וכתב ד''מ אפי' מי שאין חייו נדחקים א''צ לבזבז יותר משליש בהדור מצוה. וכ' ביש''ש דמי שחייו נדחקים א''צ להוסיף שליש ואפשר דאפי' המצו' עצמו א''צ לקנות דה''ל לדידי' כהון רב זולת נר חנוכה וד' כוסות עכ''ל ועמ''א: (ו) ממונו. משמע קצת בגיטין דף נ''ו במעשה דבר קמצא שמותר לעבור על ל''ת מפני אימת המלכות ע''ש. אם אין בידו אלא ה' סלעים וצריך לפדות בנו ולקנות אתרוג יקנה אתרוג שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת קידושין דף כ''ט:
באר היטב
(א) חדשה. וכתב א''ז סי' תרנ''א תמה אני על מנהג עלמא שלוקחים בכל יום ערבה חדשה ותוחבין באגוד' ומתוך שמושכין למטה כדי שתהא למטה מן ההדס נושרים עלי הערבה ויש קורעין בכוונה ואינם מבחינים דלפעמים היו רוב העלים ויותר טוב לדעתי לאגוד קודם י''ט הערבה שלימה עם הלולב ויתן הלולב במים ולא ליקח בכל יום חדשה ע''ש: