מַדְלִיקִין נֵר חֲנֻכָּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת (א) קֹדֶם הַהַבְדָּלָה. הגה: וְכָל שֶׁכֵּן בְּבֵיתוֹ שֶׁמַּדְלִיק וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר הִבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
כָּל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אוֹמֵר עַל הַנִּסִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ, וּבַתְּפִלָּה בְּבִרְכַּת מוֹדִים; וְאִם לֹא אָמַר, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רצ''ד סָעִיף ד' וְה'; וּמִיהוּ אִם נִזְכַּר בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ נִזְכַּר בֵּין אַתָּה לְהַשֵּׁם, חוֹזֵר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים כְּשֶׁשָּׁכַח עַל הַנִּסִּים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן (א) כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְהָרַחֲמָן יֹאמַר: הָרַחֲמָן יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ כו' (כָּל בּוֹ), וּכְבָר נִתְבָּאֵר סִימָן קפ''ז סָעִיף ד'.
באר היטב
(א) כשמגיע. וה''ה שיאמר כן בתפלה אחר גמר התפלה דרך בקשה. יש לומר הרשעה בחטף ב''י. להשכיחם תורתך ולהעבירם חקי וכו' בלא ממי''ן ש''ג מרדכי וכ''כ בכנה''ג. בזמן בלא וא''ו ט''ז דלא כלבוש שכתב לומר ובזמן הזה בוא''ו ע''ש. וי''ל שמונת ימי חנוכה אלו להודות וכו'. מ''א:
גַּם בְּמוּסָף שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּסָף בַּחֲנֻכָּה.
באר היטב
(א) קודם. ובמ''צ כתב שמדליקין קודם ויתן לך. וכתב המ''א דמי ששכח אתה חוננתנו יבדיל ואח''כ ידליק דהא נהגו עכשיו האנשים שלא להדליק קודם הבדלה שבתפלה אם כן אסור להדליק כיון שלא הבדיל ומ''מ בצבור לא יעשה כן רק יאמר המבדיל וידליק ואח''כ יבדיל עכ''ל. ומי''ט כתב שהגאון מהר''ל מפראג הנהיג להבדיל קודם וטעמא שמא ישכח להבדיל בתפלה ועביד איסור בהדלקה ומסיק שכן יש לנהוג וכ''פ הט''ז למעשה להבדיל בביתו עכ''פ קודם ואח''כ להדליק נר חנוכה ע''ש: (ובספר אליה רבה העלה להלכה דלעולם מדליקין תחלה ואח''כ מבדילין ודחה דברי ט''ז בשתי ידים ע''ש):