ההלכה היומית
יום שלישי עקב ט"ז אב תשפ"ד
סימן תר"צ
סעיף י"ח

מְגִלָּה בְּי''ד וּבְט''ו צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר (טז) עֲשָׂרָה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר בַּעֲשָׂרָה קוֹרִים אוֹתָם בְּיָחִיד. הגה: וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם נָשִׁים מִצְטָרְפוֹת לַעֲשָׂרָה. (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פ''ק טוּר סי' תרס''ט). וְאִם קָרְאוּ אוֹתָם בְּצִבּוּר, וְאֵיזֶה יָחִיד לֹא שְׁמָעָהּ, יָכוֹל לִקְרוֹת אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה בְּיָחִיד, הוֹאִיל וְקוֹרִין אוֹתָם בְּאוֹתָהּ הָעִיר בַּעֲשָׂרָה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח); וּכְשֶׁהַיָּחִיד קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ. (בֵּית יוֹסֵף).

באר היטב

(טז) עשרה. אע''פ שיש לו מאה אנשים מצוה לקרותה בצבור משום ברוב עם הדרת מלך ר''ן ב''ח. ועיין הלק''ט חלק א' סי' רפ''ז דאפילו ביתו סמוך לבה''כ וחלונותיו פתוחות לב''ה אפ''ה ילך לבה''כ משום פרסומי ניסא ע''ש:

סימן תרצ"א
סעיף א'

אֵין כּוֹתְבִין הַמְּגִלָּה אֶלָּא בִּדְיוֹ, עַל הַגְּוִיל אוֹ עַל הַקְּלָף, כְּסֵפֶר תּוֹרָה; וְאִם כְּתָבָהּ בְּמֵי עֲפָצִים וְקַנְקַנְתּוֹם, כְּשֵׁרָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים, פְּסוּלָה. וּצְרִיכָה (א) שִׁרְטוּט כַּתּוֹרָה עַצְמָהּ; וְאֵין הָעוֹר שֶׁלָּהּ צָרִיךְ לְעַבֵּד לִשְׁמָהּ; (ב) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ עִבּוּד לִשְׁמָהּ.

באר היטב

(א) שירטוט. ודי בשרטוט שטה ראשונה שהסופרים בקיאים לישר אח''כ. לבוש מ''א: ובתשובות חכם צבי סי' צ''ז חולק וכתב להלכה ולמעשה מגילה צריכה שרטוט בכל השורות ע''ש. וחק תוכות פסול בה. כנה''ג מ''א (עפר''ח): (ב) וי''א שצריך. וכ''פ (רמ''א) [רמ''מ] סי' ס''א:

סימן תרצ"א
סעיף ב'

הָיְתָה כְּתוּבָה עַל הַנְּיָר אוֹ עַל עוֹר שֶׁאֵינוֹ מְעֻבָּד, אוֹ שֶׁכְּתָבָהּ עַכּוּ''ם אוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס, פְּסוּלָה; וְדִינָהּ כְּסֵפֶר תּוֹרָה לְעִנְיַן (ג) הֶקֵּף גְּוִיל וַחֲטֹטְרוֹת חֵתִי''ן וּתְלִיַּת הֵהִי''ן וְקוֹפִי''ן וְכָל גּוּפוֹת הָאוֹתִיּוֹת בְּצוּרָתָן וּבַחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת. הגה: גַּם צָרִיךְ לְכָתְבָהּ מִן הַכְּתָב (רַ''ן), וּלְהוֹצִיא (ד) כָּל תֵּבָה מִפִּיו קֹדֶם שֶׁיִּכְתְּבֶנָּה, כְּמוֹ בְּסֵפֶר תּוֹרָה (מַהֲרִי''ל); וְעוֹשִׂין כָּל פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת, וְאִם עֲשָׂאָן פְּתוּחוֹת, (ה) פְּסוּלָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ב וּפִסְקֵי מהרא''י סִימָן כ''ג); וּבְדִיעֲבַד אֵין לִפְסֹל מְגִלָּה מִשּׁוּם חֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת, דְּלֹא גָּרַע מֵהִשְׁמִיט בָּהּ הַסּוֹפֵר אוֹתִיּוֹת, דִּכְשֵׁרָה (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ''ב וְאוֹר זָרוּעַ), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' תר''צ סָעִיף ג'; וּצְרִיכָה עַמּוּד בְּסוֹפָהּ וְחָלָק בְּרֹאשָׁהּ כְּדֵי לְהַקִּיפָהּ בּוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצְּרִיכָה תַּגִּין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה; הגה: וְנָהֲגוּ לְתַיְּגָהּ, גַּם נָהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת לָהּ עַמּוּד כְּלָל בְּסוֹפָהּ. (מַהֲרִי''ל).

באר היטב

(ג) היקף. וה''ה לכל דבר לכן בעי' שיהיו שיטותיה שווים מ''א ע''ש ועיין בתשובת מהר''ם מינץ ובכה''ג מדין כתיבת המגילה: (ד) כל תיבה. צ''ע דבסי' נ''ב סעיף ל''א כתב דדוקא אם כותב ע''פ צריך להוציא מפיו ומגילה אסור לכתוב ע''פ. מ''א ע''ש: (ה) פסול'. בתשובת רמ''א סי' י''ב דין ה' מפקפק על זה ולכן נראה לי דיש לסמוך עליו בשעת הדחק. מ''א:

יום שלישי עקב ט"ז אב תשפ"ד

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן