כָּל הַיּוֹם כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים מְבָרֵךְ (א) אֲשֶׁר יָצַר, וְלֹא עַל נְטִילַת יָדַיִם, אַף אִם רוֹצֶה לִלְמֹד אוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד: הגה: הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת שֶׁשִּׁפְשֵׁף בָּהֶן אֲפִלּוּ הָכֵי אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם (סמ''ג סי' כ''ז מ''ע):
הֵטִיל מַיִם וְלֹא שִׁפְשֵׁף אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר, אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו אֶלָּא מִשּׁוּם נְקִיּוּת אוֹ מִשּׁוּם הִכּוֹן.
הֵטִיל מַיִם וְהִסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלְּהָטִיל מַיִם וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְהֵטִיל מַיִם פַּעַם אַחֶרֶת, צָרִיךְ לְבָרֵךְ (ב) ב' פְּעָמִים אֲשֶׁר יָצַר.
באר היטב
(ב) ב' פעמים. ב''ח ושל''ה ומ''א חלקו ופסקו דאינו מברך כ''א פעם אחת. וט''ז פסק דיברך ב' פעמים כפסק הש''ע. עיין בספר קול בן לוי סי' א' דף למ''ד ובספר פרי הארץ חלק א''ח סי' ז':
באר היטב
(א) אשר יצר. כ' רש''ל בתשובה סי' צ''ז מי שאכל דבר שחייב ברכה אחרונה ושכח והטיל מים ונזכר קודם שבא לברך אשר יצר איזה מהם קודם והשיב דאשר יצר קודם דתדיר ע''ש וכ''כ ע''ת. מי ששותה סם המשלשל דיש בדעתו מתחלה לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם דודאי הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו לפיכך לא יברך כ''א אחר גמר ההוצאה הלק''ט ח''א סי' פ''ו. והמחבר יד אהרן חולק עליו וס''ל דיברך בכל פעם ע''ש. כ' בהיכל הקודש דהיוצא מבית הכסא צריך לערות עליהן ג''פ ומ''א חולק עליו ע''ש: