שְׁנַת קֶבַע בַּיּוֹם עַל מִטָּתוֹ הָוֵי הֶפְסֵק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלָא הָוֵי הֶפְסֵק, וְכֵן (יא) נָהֲגוּ.
אַף אִם לָמַד בַּלַּיְלָה, הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם שֶׁעָבַר, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא (יב) יָשַׁן.
באר היטב
(יב) ישן. ואם נעור כל הלילה כהשאיר היום צריך לברך שלא היה דעתו לפטור רק ליום א'. מ''א:
הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, מְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי (יג) בִינָה וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד עַיֵּן לְעֵיל סי' א' סָעִיף ו' שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָם עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם: הגה: וּלְכַתְּחִלָּה יִטֹּל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד וְאִם לֹא הָיָה לוֹ מַיִם יָכוֹל לִלְמֹד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא נְטִילָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם נְטִילָה כְּדִלְעֵיל סִימָן מ''ו (אָגוּר).
באר היטב
(יג) בינה. ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ''א ונ''ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ''מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע''ת דבדיעבד יצא וא''צ לחזור ולברך ביום:
באר היטב
(יא) נהגו. ול''ח כתב שרבו מהר''י גינצבורג נהג לברך כשישן ביום. מ''א: