סוּמָא יוֹרֵד לִפְנֵי (יח) הַתֵּבָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְרָא בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבִּכְתָב אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְאָמְרָם עַל פֶּה.
שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מֵעַצְמוֹ, וְלֹא יַמְתִּין שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ.
מִי שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר קָבוּעַ, צָרִיךְ (יט) לְסָרֵב מְעַט קֹדֶם שֶׁיֵּרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְלֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אֶלָּא פַּעַם רִאשׁוֹנָה מְסָרֵב וּכְשֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, מֵכִין עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לַעֲמֹד, וּבְפַעַם שְׁלִישִׁית יַעֲמֹד. וְאִם הָאוֹמֵר לוֹ שֶׁיֵּרֵד הוּא אָדָם גָּדוֹל, אֵינוֹ מְסָרֵב לוֹ (כ) כְּלָל.
באר היטב
(יט) לסרב. ש''ץ שלא רצה להיות עוד ש''ץ וקבלו אחר במקומו א''צ רשות כיון דבידו עוד להיות ש''ץ. ודוקא מהקהל א''צ ליטול רשות אבל מש''ץ השני צריך ליטול רשות יד אליהו סי' ל' ע''ש: (כ) כלל. דאין מסרבין לגדול. וכתבו התוס' ספ''ז דפסחים דבדבר גסות ושררה אפילו האומר לו הוא אדם גדול יסרב:
באר היטב
(יח) התיבה. וחייב בכל המצות ב''ח מ''א דלא כנ''ץ. בתשובת חות יאיר סי' קע''ו העלה שיש להעביר חזן סומא אפי' באחד מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בזה ע''ש ועיין בתשובת אמונת שמואל סי' ט''ז ובלחם רב סי' ב' ובדבר שמואל סי' י''ב: