הַמְסַפֵּר בֵּין יִשְׁתַּבַּח (ב) לְיוֹצֵר, עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחוֹזֵר עָלֶיהָ מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלְּצָרְכֵי צִבּוּר אוֹ לִפְסֹק צְדָקָה לְמִי שֶׁבָּא לְהִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה, מֻתָּר לְהַפְסִיק: הגה: וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט מַה שֶּׁנָּהֲגוּ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לְבָרֵךְ חוֹלֶה אוֹ לִקְבֹּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ דִּין בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר, דְּכָל זֶה מִקְרֵי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, וּלְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁחוֹזְרִין לְהִתְפַּלֵּל יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מִקְצָת פְּסוּקֵי (ג) דְּזִמְרָה, וְיֹאמַר קַדִּישׁ עֲלֵיהֶם כִּי לְעוֹלָם אֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּלֹא תְּהִלָּה שֶׁלְּפָנָיו, וְלָכֵן מַתְחִילִין עַרְבִית בְּלֹא קַדִּישׁ (כָּל בּוֹ) וְכֵן מִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ צִיצִית אוֹ תְּפִלִּין וְהֵבִיאוּ לוֹ בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְקַדִּישׁ, יָכוֹל לַהֲנִיחָם וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֲבָל בֵּין קַדִּישׁ לְבָרְכוּ לֹא יַפְסִיק בְּשׁוּם דָּבָר (אוֹר זָרוּעַ פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַפְסִיק לְאַחַר שֶׁאָמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (ד) בָּרְכוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִילִין בִּרְכַּת יוֹצֵר וע''ל סוֹף סי' נ''ז (בֵּית יוֹסֵף סוֹף סי' נ''ז בְּשֵׁם הַמַּנְהִיג):
אוֹמְרִים (א) קַדִּישׁ וְאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּפָחוֹת מִי' (ב) זְכָרִים (ג) בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, וְהוּא הַדִּין לִקְדֻשָּׁה וּבָרְכוּ שֶׁאֵין נֶאֱמָרִין בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.
באר היטב
(א) קדיש. כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה''ג וכן בתשו' דבר שמואל סי' קפ''ג קורא ג''כ תגר על זה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ' ע''ש ועיין בפירוש המשנה להרמב''ם סוף מסכת אבות ובספר מטה יוסף ח''ב סי' י''ב ולעיל סי' נ''ד ס''ק ג' עשרה יהודים לועזים שאין מי שיודע בלשון הקודש להוציא אותם י''ח יוכל אחד מהם להיות ש''ץ ולומר קדיש וקדושה בלשון לע''ז. תשובת דבר שמואל סי' שכ''א עי' שם עוד בסי' ש''א שמערער על היתומים קטני קטנים שאומרים קדיש וברכו והקהל עונים אחריהם דשלא כדין הם עושים וכן הרב פר''ח בסי' ס''ט קורא תגר על זה ע''ש כשב' או ג' אומרים קדיש יחד ואחד מקדים אם באים כל א' תוך כדי דיבור יענה על הראשון או האחרון אמן ויעלה לכולם ואם יש הפסק יענה על כל א' וא' הלק''ט ח''ב סי' מ''ח: (ב) זכרים. כל שיש מנין בבה''כ אין לש''ץ להמתין לאדם חשוב או גדול שעדיין לא בא בנימין זאב סי' (קס''א) [קס''ח] וכ''כ רמ''א סי' קכ''ד ס''ג ע''ש. אדם הנוצר ע''י ספר יצירה אם מצטרף לעשרה ולכל דבר שבקדושה עי' בתשו' ח''צ סימן צ''ג: (ג) בני חורין. וכל הקדישים שוין אפי' קדיש דרבנן שאחר הלימוד. שכנה''ג בשם מ''מ:
אִם הִתְחִיל לוֹמַר קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ מִקְּצָתָן, גּוֹמְרִים אוֹתוֹ הַקַּדִּישׁ אוֹ אוֹתָהּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִתְחִיל, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ רֻבָּן: הגה: וּמִכָּל מָקוֹם עֲבֵרָה הוּא לָצֵאת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וְעוֹזְבֵי ה' יִכְלוּ (יְרוּשַׁלְמִי), אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ י' מֻתָּר לָצֵאת (מָרְדְּכַי פ' בַּתְרָא דִּמְגִלָּה):
באר היטב
(ב) ליוצר. בכתבים כתוב לומר ביו''ד ימי תשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ''ע. מ''א: (ג) דזמרה. ואם לא אמר פסוקים לא יאמר קדיש רק יתחיל ברכו בלא קדיש. והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר פסוקים שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה ומש''ה נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י''ח בלחש כדי שיאמר הקדיש על תפלת י''ח אבל אח''כ אין שייך לומר קדיש. ועתה חדשים מקרוב שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש ואינו נכון דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ועכ''פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים. ואין לומר קדיש אלא אחר דבר הגדה. וכשלומד משניות או שום דבר תורה שבע''פ יש לומר הגדה אחריו דהיינו אר''א אר''ח ת''ח מרבים שלום וכו' כדי לומר עליו קדיש. מ''א ע''ש וע''ל סי' נ''ה ס''ק א' מש''ש: (ד) ברכו. לאחר שהתחיל הש''ץ קדיש לא יפסיק שוב לטלית אפי' בין הפרקים עיין סימן ס''ו סעיף ב' וזהו שכתב רמ''א כאן אבל בין קדיש לברכו וכו' וכ''ש שלא יפסיק וכו'. מ''א: