אִם הִתְחִיל בְּאָבוֹת וְיָצְאוּ מִקְּצָתָן, גּוֹמֵר אֲפִלּוּ (ד) קְדֻשָּׁה: הגה: וְאִם יָצְאוּ מִקְּצָתָן לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְפַּלֵּל יוֹצֵר, לֹא יַתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם, דִּכְבָר נִשְׁלַם תְּפִלַּת יוֹצֵר, וְאִם יָצְאוּ לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל בַּתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם (ה) וּקְדֻשָּׁה, יְכוֹלִים לְהַשְׁלִים כָּל סֵדֶר קְדֻשָּׁה וְלוֹמַר הַקַּדִּישׁ שָׁלֵם שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, דְּשַׁיָּךְ לַתְּפִלָּה, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וְכו', אֲבָל אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה, דְּזֶהוּ עִנְיָן אַחֵר, וּתְפִלַּת עַרְבִית וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו לֹא שַׁיָּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע (ו) וּבִרְכוֹתֶיהָ (רַ''ן פֶּרֶק הַקוֹרֵא אֶת הַמְּגִלָּה שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט וְת''ה סי' ט''ו).
יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה בְּתִשְׁעָה וְצֵרוּף קָטָן, שֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֶּן שֵׁשׁ וְיוֹדֵעַ לְמִי מִתְפַּלְּלִין, וְלֹא נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם לִגְדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים, וְהוּא הַדִּין דְּעֶבֶד וְאִשָּׁה אֵין מִצְטָרְפִין: הגה: וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי חֻמָּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ אֵין לְצָרְפוֹ, מִיהוּ יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּשְׁעַת (ז) הַדַּחַק. (הָרֹא''שׁ וּמָרְדְּכַי וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ח' מֵהִלְכוֹת תְּפִלָּה).
באר היטב
(ז) הדחק. אפי' בלי חומש ודוקא א' ולא ב' ובלבוש כ' שלא ראה נוהגין לצרפו אפי' בשעת הדחק ובזמנינו נוהגים לצרפו ע''י חומש שבידו ומיהו דוקא לשמוע ברכו וקדיש שהוא חיוב אבל קדיש שאחר עלינו לא יאמרו מ''א. וכ' ב''ח הא דמצרף ע''י חומש דוקא שנכתב על הגויל כס''ת אבל חומשין שלנו לד''ה אין מצטרפין וא''ז בשם זקינו הגאון ז''ל הלכה למעשה שלא לצרף קטן: אונן אינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה כנה''ג ושכה''ג סימן זה וכ''כ פר''ח ח''א סימן י''ט ובתשובת שבות יעקב ח''ב סימן כ''ה ופרי חדש כ' דאם יש לו מי שישתדל בשבילו דאם רצה לקרות אין מוחין בידו מסתברא ודאי דמצטרף ע''ש ועיין בלקט הקמח דף י' ע''ב:
אִם לֹא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים דִּינוֹ כְּקָטָן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו שֶׁאָז יִתְבָּרֵר שֶׁהוּא סָרִיס, אִם נִרְאוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס קֹדֶם לָכֵן דִּינוֹ כְּגָדוֹל: הגה: וּמִיהוּ אֵין מְדַקְדְּקִין בִּשְׂעָרוֹת, אֶלָּא כָּל שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו מְחַזְּקִינַן אוֹתוֹ כְּגָדוֹל, וְאוֹמְרִים לְעִנְיָן זֶה (ח) מִסְּתָמָא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''ט).
באר היטב
(ח) מסתמא. ר''ל לענין תפלה שהיא מדדבנן. וע''ל סימן נ''ג ס''ק י''ג מש''ש בשם הסמ''ע והש''ך:
באר היטב
(ד) קדושה. וכל תפלות י''ח והקדיש שלם שלאחריה כמבואר ברמ''א שאח''ז. וכתב בשכנה''ג דיאמר ג''כ ברכה דאלקנו ברכנו בברכה המשולשת בתורה דכל שהתחיל בתפלת י''ח גומרה אף ע''ג דתנן אין נושאין כפיהם פחות מעשרה היינו דוקא נשיאת כפים אבל תפלת אלהינו יאמר מאחר שהתחיל בתפלת י''ח וברכת אלהינו שייך לתפלת י''ח ע''ש וכ''כ ע''ת: (ה) וקדושה. לאו דוקא דאפי' עדיין לא אמרו קדושה כיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים אף הקדיש שלם ת''ה מ''א. כ' בתשו' מטה יוסף ח''ב סי' י''ב דמ''ש דאם יצאו מקצתן לאחר להתפלל יוצר וכו' הוא לאו דוקא אלא אפי' אמרו קדיש וברכו בעשרה והלכו קודם שהתחילו ברכה יוצר אור שמשלימין עד תפלת י''ח ע''ש: (ו) וברכותיה. ומש''ה אם התחילו ערבית בי' והלכו מקצתן יגמור הקדיש שקודם התפלה לפי שהקדיש שייך לברכת ק''ש אבל לא יאמרו הקדיש אחר תפלת י''ח לפי שהתפילה אינו חיבור לברכות של ק''ש דתפלת ערבית רשות וכ''ש סדד קדושה וקדיש כמ''ש ואם אמרו עלינו ויצאו מקצתן אין אומרים קדיש דאינו אלא מנהג ומכ''ש לשיר היחוד או למזמור עמ''א. כ' הט''ז מתוך דברי הפוסקים שכתבו ואומר קדיש וא''א אותו בפחות מי' משמע דהפסוקי דזמרה א''צ י' דאפי' אם אומרן ביחידות כל שיש י' בשעת אמירת הקדישים די בכך וכ''מ ממ''ש רמ''א בסי' נ''ג ס''ג שאם אין מנין בב''ה ימתין הש''ץ עם ישתבח וכו' ובתשו' ר''מ מינץ סי' ח' כ' דיוכל ג''כ להמתין אחר אמירת ישתבח על מנין וכן נ''ל בכל למוד שאדם לומד פסוקים ואגדות שאם נזדמן לו תיכף מנין שיוכל לומר קדיש ומכ''ש בעלינו לשבח שאמרוהו בפחות מי' ונזדמנו אח''כ י' שיש לומר קדיש וכן נוהגים בכל יום באמירת תהלים בבוקר בלא מנין שאומרים אח''כ קדיש כשיבואו מנין ט''ז ע''ש ומ''א בסי' רל''ד ס''ק א' לא כ''כ ע''ש. והעולם נהגו באם אומרים תהלים בלא מנין ישיירו מזמור א' לאומרו אחר שבאו עשרה ומדברי תשובת שער אפרים סי' ס''ז נראה כדברי ט''ז ע''ש: